שקט.
בין שאון חופשת הקיץ להמולת החגים יש פה ושם כמה ימים של שקט.
זה נעים לי באוזן ואני מתענגת על כל רגע. אני אוהבת את השקט הזה אבל יש לי ממנו מעט.
הייתי עם הילדים כל הקיץ ובחגים אנחנו תמיד בחברת עוד ילדים, משפחה או חברים ואני רגילה לשמוע סביבי באופן קבוע זמזומי שירה ותיפופי ריקודים בנוסח " במדינת הגמדים...." או
"למעלה גבוה על עץ התפוחים". בסוף השבוע הצטרף לרשימת ההשמעה שיר אינדיאני חדש שהבכור למד בחוג סיירים. :)
כבר כמעט התרגלתי למציאות שבה כל מה שאני עושה - עובדת, מארגנת, מקפלת, מתאמת, מנקה, חותכת, מבשלת, עושה קניות, סידורים, מזיעה. הכל נעשה בקצב ילדים, כשברקע נשמעת שוב, שוב ושוב אותה המילה- "אימא".
ואם לדייק אז יהיה יותר נכון לומר "אאאאא-ייייי-מממממ-אאאאא"
ואם ממש ממש לדייק אז
"אימא מה זה..." , "אימא איפה את..." , " אימא מה את עושה" ," אימא בואי רגע..", " אימא איפה ה..." , "אימא למה..."
אני לא מהמקטרים. נהניתי מהקיץ. אני אוהבת את החגים. עושה הכל בשמחה.
רק רוצה קצת שקט.
לארגן את המחשבות, להתרכז, להסתכל קצת קדימה, לתכנן. לשתות קפה.
בשקט.
ההתרגשות והציפייה ממלאות לי את הבטן בפרפרים נעימים. החשש גורם לי להיות דרוכה, לשים לב לפרטים. האכזבה והעצב מסייעים לי לשחרר כאב. ובזכות הגעגוע אני מודה על ימים טובים.
פתיחת השנה הביאה אתה גם רוגע. החזרה לשגרה, הסדר, הוודאות, כל אלו משרים עלי שלווה, נותנים לי מרחב נשימה ומסייעים לי לאסוף את עצמי ולהסתכל קדימה. אני שמחה. מתבוננת בשני בני, בבן זוגי האהוב ובעצמי, שמחה ושבעת רצון מכך שגדלנו. בכל אחד ואחד מאיתנו זה ניכר. חלפה שנה ואנחנו התבגרנו.
הרוגע גורם לי לחייך יותר. לעשות כל דבר מהלב. השלווה מאפשרת לי לפעול ברכות ובנועם, השמחה ושביעות הרצון ממלאים לי את המצברים.
ואז אני מזהה את הדאגה. מה יהיה בבית הספר, יש שם מעט מאוד ילדים שהוא מכיר...וגם ... לא הצלחנו להתקדם עם הגמילה של הצעיר, ואיך אעבור את החגים כשצריך שוב לעבוד תחת לוח חופשות מאתגר של הילדים. ומה יהיה עם זה, ואיך נסתדר עם ההוא, ואיך נעשה את זה ככה, ומה אם לא נספיק לפני החורף, ואולי עדיף ש........
התעייפתי.
אני מרגישה שלעומת כל הרגשות שממלאים אותי, מסייעים לי להתגבר או להתקדם. בדאגה אין שום תועלת. היא חונקת, דוחקת, לא משאירה מקום. היא משתקת, מרוקנת אותי, מכניסה לקיפאון
ואז אני מבינה מה בדיוק אני מאחלת לעצמי לשנה הזו, שמתחילה לה היום..
אני רוצה שנה של שקט, שנה נטולת דאגה.
מאחלת לעצמי שגרה וימים רגועים.
מבקשת ללמוד לוותר על הדאגה, להיות מסוגלת לא לתת לה להתגנב אלי פנימה.
לדעת לפנות במקומה מקום לציפייה ולתקווה, אולי גם לפחד.
לדעת שאני עושה טוב ככל יכולתי
ובמקום בו אין לי יכולת להשפיע, לתרגל את היכולת לסמוך, לבטוח
לחזק בעצמי את הידיעה שאוכל להתמודד עם הכל
ולקבל את כל מה שיגיע באהבה.
מאחלת לכם מכל הלב
שנה של שלווה
שנה טובה.
שלכם,
רותם
***************************************************************
כמה טוב לי שהעיסוק שבו בחרתי ממלא אותי בשלווה הזו שכל כך טובה לי
אבל עוד יותר מזה משמח אותי שהמקום שלי מאפשר גם לכם לבוא לכמה שעות של שקט
אז אם זה בדיוק מה שחסר לכם, או שהבטחתם לעצמכם לעשות השנה קצת יותר בשביל הנפש
מוזמנים להציץ בלוח הסדנאות לחודש אוקטובר ולבוא לבקר!
בין שאון חופשת הקיץ להמולת החגים יש פה ושם כמה ימים של שקט.
זה נעים לי באוזן ואני מתענגת על כל רגע. אני אוהבת את השקט הזה אבל יש לי ממנו מעט.
הייתי עם הילדים כל הקיץ ובחגים אנחנו תמיד בחברת עוד ילדים, משפחה או חברים ואני רגילה לשמוע סביבי באופן קבוע זמזומי שירה ותיפופי ריקודים בנוסח " במדינת הגמדים...." או
"למעלה גבוה על עץ התפוחים". בסוף השבוע הצטרף לרשימת ההשמעה שיר אינדיאני חדש שהבכור למד בחוג סיירים. :)
כבר כמעט התרגלתי למציאות שבה כל מה שאני עושה - עובדת, מארגנת, מקפלת, מתאמת, מנקה, חותכת, מבשלת, עושה קניות, סידורים, מזיעה. הכל נעשה בקצב ילדים, כשברקע נשמעת שוב, שוב ושוב אותה המילה- "אימא".
ואם לדייק אז יהיה יותר נכון לומר "אאאאא-ייייי-מממממ-אאאאא"
ואם ממש ממש לדייק אז
"אימא מה זה..." , "אימא איפה את..." , " אימא מה את עושה" ," אימא בואי רגע..", " אימא איפה ה..." , "אימא למה..."
אני לא מהמקטרים. נהניתי מהקיץ. אני אוהבת את החגים. עושה הכל בשמחה.
רק רוצה קצת שקט.
לארגן את המחשבות, להתרכז, להסתכל קצת קדימה, לתכנן. לשתות קפה.
בשקט.
ובחודש החגיגי הזה יש פתאום יום כזה של שקט.
ואני עובדת, מתכננת, ממיינת, מסמנת, מסננת ,מסדרת, קובעת פגישות ויכולה בתוך השקט הזה להקשיב לציוץ הציפורים ולעוד כמה דברים. בתוך השקט הזה אני מזהה מחשבות, תחושות. רגשות. כאלו שלא הצלחתי אפילו לשמוע. עכשיו יש לי זמן להקשיב להן, לנסות להבין מה הן עושות לי בפנים.
השנה נפתחה בהתרגשות גדולה. הבן הבכור שלי עלה לכיתה א'. מרחב חדש, שפה חדשה, חברים חדשים. אני מעט חוששת אבל מלאת ציפייה לחוויות נעימות ולמסעות מרתקים.
הביקור שלי בבית הספר היה מלווה ברגשות מעורבים. געגועים לריחות של מחברות וספרים חדשים, ערגה לתקופת הלימודים שמעלה בי זיכרונות מתוקים, אך הייתה בו גם קצת אכזבה נוכח העובדה שיש היום כל כך הרבה ידע וכלים ובכל זאת עדיין מלמדים ילדים בישיבה ליד שולחן ומול לוח עם גירים. ובכלל קצת עצוב לי על כך שהקיץ נגמר מהר כל כך ועל שהימים כבר מתקצרים.
ואני עובדת, מתכננת, ממיינת, מסמנת, מסננת ,מסדרת, קובעת פגישות ויכולה בתוך השקט הזה להקשיב לציוץ הציפורים ולעוד כמה דברים. בתוך השקט הזה אני מזהה מחשבות, תחושות. רגשות. כאלו שלא הצלחתי אפילו לשמוע. עכשיו יש לי זמן להקשיב להן, לנסות להבין מה הן עושות לי בפנים.
השנה נפתחה בהתרגשות גדולה. הבן הבכור שלי עלה לכיתה א'. מרחב חדש, שפה חדשה, חברים חדשים. אני מעט חוששת אבל מלאת ציפייה לחוויות נעימות ולמסעות מרתקים.
הביקור שלי בבית הספר היה מלווה ברגשות מעורבים. געגועים לריחות של מחברות וספרים חדשים, ערגה לתקופת הלימודים שמעלה בי זיכרונות מתוקים, אך הייתה בו גם קצת אכזבה נוכח העובדה שיש היום כל כך הרבה ידע וכלים ובכל זאת עדיין מלמדים ילדים בישיבה ליד שולחן ומול לוח עם גירים. ובכלל קצת עצוב לי על כך שהקיץ נגמר מהר כל כך ועל שהימים כבר מתקצרים.
ההתרגשות והציפייה ממלאות לי את הבטן בפרפרים נעימים. החשש גורם לי להיות דרוכה, לשים לב לפרטים. האכזבה והעצב מסייעים לי לשחרר כאב. ובזכות הגעגוע אני מודה על ימים טובים.
פתיחת השנה הביאה אתה גם רוגע. החזרה לשגרה, הסדר, הוודאות, כל אלו משרים עלי שלווה, נותנים לי מרחב נשימה ומסייעים לי לאסוף את עצמי ולהסתכל קדימה. אני שמחה. מתבוננת בשני בני, בבן זוגי האהוב ובעצמי, שמחה ושבעת רצון מכך שגדלנו. בכל אחד ואחד מאיתנו זה ניכר. חלפה שנה ואנחנו התבגרנו.
הרוגע גורם לי לחייך יותר. לעשות כל דבר מהלב. השלווה מאפשרת לי לפעול ברכות ובנועם, השמחה ושביעות הרצון ממלאים לי את המצברים.
ואז אני מזהה את הדאגה. מה יהיה בבית הספר, יש שם מעט מאוד ילדים שהוא מכיר...וגם ... לא הצלחנו להתקדם עם הגמילה של הצעיר, ואיך אעבור את החגים כשצריך שוב לעבוד תחת לוח חופשות מאתגר של הילדים. ומה יהיה עם זה, ואיך נסתדר עם ההוא, ואיך נעשה את זה ככה, ומה אם לא נספיק לפני החורף, ואולי עדיף ש........
התעייפתי.
אני מרגישה שלעומת כל הרגשות שממלאים אותי, מסייעים לי להתגבר או להתקדם. בדאגה אין שום תועלת. היא חונקת, דוחקת, לא משאירה מקום. היא משתקת, מרוקנת אותי, מכניסה לקיפאון
ואז אני מבינה מה בדיוק אני מאחלת לעצמי לשנה הזו, שמתחילה לה היום..
אני רוצה שנה של שקט, שנה נטולת דאגה.
מאחלת לעצמי שגרה וימים רגועים.
מבקשת ללמוד לוותר על הדאגה, להיות מסוגלת לא לתת לה להתגנב אלי פנימה.
לדעת לפנות במקומה מקום לציפייה ולתקווה, אולי גם לפחד.
לדעת שאני עושה טוב ככל יכולתי
ובמקום בו אין לי יכולת להשפיע, לתרגל את היכולת לסמוך, לבטוח
לחזק בעצמי את הידיעה שאוכל להתמודד עם הכל
ולקבל את כל מה שיגיע באהבה.
מאחלת לכם מכל הלב
שנה של שלווה
שנה טובה.
שלכם,
רותם
***************************************************************
כמה טוב לי שהעיסוק שבו בחרתי ממלא אותי בשלווה הזו שכל כך טובה לי
אבל עוד יותר מזה משמח אותי שהמקום שלי מאפשר גם לכם לבוא לכמה שעות של שקט
אז אם זה בדיוק מה שחסר לכם, או שהבטחתם לעצמכם לעשות השנה קצת יותר בשביל הנפש
מוזמנים להציץ בלוח הסדנאות לחודש אוקטובר ולבוא לבקר!