נתחיל מהסוף, טוב?
גם אני מאלו שהבינו שהיי טק זה אחלה: קריירה, משכורת, רכב, תנאים, נסיעות לחו"ל, בונוסים... אחלה, אבל זה לא בשבילם. שלא תטעו.... אהבתי את זה מאוד. ממש לא הבנתי את אלו שהופכות לאמהות ומאבדות עניין בקריירה ובעצם בכל מה שעשו קודם. מודה - אפילו בזתי לתופעה. לא נראה לי העניין הזה שאת ככה מוותרת. כשהפכתי לאמא בעצמי, זה פשוט קרה לי. אז הבנתי.
כן, סדרי העדיפויות ותחומי העניין פשוט משתנים. זה לא חייב לקרות ואני לגמרי מכבדת את אלו ש-3 חודשים אחרי, ממשיכות מאותה נקודה ובאותה הדרך. לי זה ממש לא התאים.
ואם התחלנו מהסוף, אז עכשיו להתחלה -
תמיד אהבתי ליצור. הייתי מהילדות שהלכו לחוגי ציור, למדתי אמנות בתיכון, הדרכתי art & craft במחנות קיץ של הסוכנות, אבל איכשהו כשזה הגיע לנקודה בה הייתי צריכה להחליט מה אני רוצה ללמוד. החלטתי להשאיר את האהבה כתחביב ולפנות לאהבה אחרת שלי ( בחיי...) מספרים ומדעים מדויקים. עסקתי כמה שנים בניהול פרויקטים ובמערכות מידע. את היצירה זנחתי בשנים אלו כמעט לגמרי. אחרי הלידה של בני הבכור זה התחיל לדגדג לי (האמת היא שזה יותר כאב מדגדג). הרגיש לי חנוק ולא מתאים יותר לשבת במשרד מול מחשב. התחלתי לחזור ליצירה, כתחביב. קניתי מכונת תפירה, נרשמתי לקורס נגרות ובמקביל התחלתי לחלום.
החלום נמשך כמה שנים ועבר מהפכות וגלגולים. בינתיים ילדתי בשנית וידעתי שזו ההזדמנות שלי ושאני לא חוזרת לעבוד כשכירה. חשבתי שאוכל לגמרי להתפנות ולהתמסר להקמת הסטודיו שלי רק לאחר שבני הצעיר יכנס למסגרת. אבל אוסף של הזדמנויות ואירועים הביא אותי להגשמת החלום הזה כמה חודשים מוקדם יותר ממה שתכננתי.
אני יודעת שאני בוחרת בדרך שתזמן לי המון הרפתקאות. נחושה להתמודד עם כולן. לומדת, בודקת ובוחרת כל צעד בדיוק, בהתרגשות ובשמחה.
מזמינה אתכם להשתתף איתי ביצירה ובהרהורים .
רותם
www.facebook.com/kal.rotem
גם אני מאלו שהבינו שהיי טק זה אחלה: קריירה, משכורת, רכב, תנאים, נסיעות לחו"ל, בונוסים... אחלה, אבל זה לא בשבילם. שלא תטעו.... אהבתי את זה מאוד. ממש לא הבנתי את אלו שהופכות לאמהות ומאבדות עניין בקריירה ובעצם בכל מה שעשו קודם. מודה - אפילו בזתי לתופעה. לא נראה לי העניין הזה שאת ככה מוותרת. כשהפכתי לאמא בעצמי, זה פשוט קרה לי. אז הבנתי.
כן, סדרי העדיפויות ותחומי העניין פשוט משתנים. זה לא חייב לקרות ואני לגמרי מכבדת את אלו ש-3 חודשים אחרי, ממשיכות מאותה נקודה ובאותה הדרך. לי זה ממש לא התאים.
ואם התחלנו מהסוף, אז עכשיו להתחלה -
תמיד אהבתי ליצור. הייתי מהילדות שהלכו לחוגי ציור, למדתי אמנות בתיכון, הדרכתי art & craft במחנות קיץ של הסוכנות, אבל איכשהו כשזה הגיע לנקודה בה הייתי צריכה להחליט מה אני רוצה ללמוד. החלטתי להשאיר את האהבה כתחביב ולפנות לאהבה אחרת שלי ( בחיי...) מספרים ומדעים מדויקים. עסקתי כמה שנים בניהול פרויקטים ובמערכות מידע. את היצירה זנחתי בשנים אלו כמעט לגמרי. אחרי הלידה של בני הבכור זה התחיל לדגדג לי (האמת היא שזה יותר כאב מדגדג). הרגיש לי חנוק ולא מתאים יותר לשבת במשרד מול מחשב. התחלתי לחזור ליצירה, כתחביב. קניתי מכונת תפירה, נרשמתי לקורס נגרות ובמקביל התחלתי לחלום.
החלום נמשך כמה שנים ועבר מהפכות וגלגולים. בינתיים ילדתי בשנית וידעתי שזו ההזדמנות שלי ושאני לא חוזרת לעבוד כשכירה. חשבתי שאוכל לגמרי להתפנות ולהתמסר להקמת הסטודיו שלי רק לאחר שבני הצעיר יכנס למסגרת. אבל אוסף של הזדמנויות ואירועים הביא אותי להגשמת החלום הזה כמה חודשים מוקדם יותר ממה שתכננתי.
אני יודעת שאני בוחרת בדרך שתזמן לי המון הרפתקאות. נחושה להתמודד עם כולן. לומדת, בודקת ובוחרת כל צעד בדיוק, בהתרגשות ובשמחה.
מזמינה אתכם להשתתף איתי ביצירה ובהרהורים .
רותם
www.facebook.com/kal.rotem
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה