אור קטן

חורף/ סתיו/ עונת מעבר או איך שלא תקראו למה שקורה עכשיו בחוץ, סבב מחלות אחד כבר עברנו. הילדים וגם אני. אני כל כך הרבה יותר אוהבת את הקיץ... מזל שבקרוב הוא יגיע שוב.

ביום יום שלי אני טיפוס שנמנע מעיסוק באקטואליה ובחדשות. תקראו לזה אסקפיזם -  אני קוראת לזה "מה שעושה לי טוב..." יש אפילו בדיחה משפחתית על חשבוני.. "כן, רותם... אריה דרעי יצא מהכלא" (לא, אתם לא טועים... זה היה בשנת 2,002 אני עד כדי כך לא בעניינים..). אבל אפילו אני, בימים של מחלה, כשהיה כ"כ קר בחוץ והגוף כאב מבפנים חרגתי ממנהגי והתכרבלתי לי אל מול הטלוויזיה. מצאתי את עצמי רואה לא מעט חדשות ושוטטתי ברשתות החברתיות.

לא אגזים אם אומר שזה ממש השפיע עלי ולא לחיוב. תחושה כבדה של ענן אפור לוותה אותי ימים ארוכים. מציאות של פחד. נבחרי ציבור מלהגים. גבולות מטושטשים ומדאיגים של מוסר וערכים ובין לבין אינספור מסרים צרכניים מעליבים - תקנו, תאכלו, תיסעו, תרזו, תשפצו, תצבעו, תעשו.... כך תהיו מאושרים. ואני מרגישה כל כך לא שייכת. שואלת את עצמי, איפה אני חיה ולתוך איזה עולם אני מגדלת שני ילדים? 

אחותי האהובה שלחה לי את הסרטון הנחמד הזה שעזר לי לחזור לפרופורציות.  

https://www.facebook.com/omri.goldman.5/videos/10156216582340048/

הסרטון (וגם אחותי)  הזכירו לי שנכון שאני פסיק קטן בעולם הגדול. שנכון שבעולם קורים המון דברים, חלקם איומים. אבל מה שבאמת משנה היא מציאות חיי. מציאות אותה אני בוחרת בכל יום לייצר לעצמי ולסביבתי. 

כך למשל בחרתי לעזוב את הקרבה לעיר, לעבור לגור ולהקים משפחה בישוב קטן בגליל. כך בחרתי לעזוב קריירה מבטיחה כמהנדסת וממש כך בחרתי לפתוח את הסטודיו שלי ולהקיף את עצמי בדברים טובים ויפים. תקראו לזה בועה...אני קוראת לזה "החיים הטובים". 

אני מלאת הערכה לאנשים פורצי דרך. לאותם אלו שמקדישים את חייהם ואת פועלם למשהו שיגרום לחיים של כולנו להיות טובים יותר. לכאלה שמחוללים שינוי. אני אומרת לעצמי שיום אחד כשהילדים יהיו כבר גדולים, אקח חלק פעיל ומעורב יותר בתפקידים ציבוריים. בינתיים אני מסתפקת בלהיות חברה בוועד הורים ומאמינה ביכולתי להשפיע על הסביבה גם מבלי להזיז הרים.

כמעט כל מי שמגיע אלי סקרן לשמוע כיצד התגלגלתי לכאן. אני תמיד מספרת בשמחה ובפירוט. מאמינה ויודעת שהסיפור הפרטי שלי עושה משהו, שהוא מעורר מחשבה וגם אם לא... אני סתם מתרגשת לראות את אלו שמגיעים אלי חווים תחושה גדולה של סיפוק, של מסוגלות והערכה עצמית ותמיד תמיד יוצאים שמחים ומחויכים.

שמחה על היכולת שלי להדליק אור קטן, לשמח אנשים.  

https://www.bloglovin.com/blogs/la-dolce-vita-12388359/this-weeks-quote-2903862387

"צריך שכל איש ידע ויבין, שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו, ואין איש שאין לו נר. וצריך שכל איש ידע ויבין, שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים, ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו."

- הרב קוק

מצאו את האור הקטן שלכם, שתפו אותו ברבים, ככה בטוח יהיה פה טוב! 

חג אורים שמח

שלכם,

רותם

שלח לי שקט

שקט.
בין שאון חופשת הקיץ להמולת החגים יש פה ושם כמה ימים של שקט.
זה נעים לי באוזן ואני מתענגת על כל רגע. אני אוהבת את השקט הזה אבל יש לי ממנו מעט.
הייתי עם הילדים כל הקיץ ובחגים אנחנו תמיד בחברת עוד ילדים, משפחה או חברים ואני רגילה לשמוע סביבי באופן קבוע זמזומי שירה ותיפופי ריקודים בנוסח " במדינת הגמדים...." או
"למעלה גבוה על עץ התפוחים". בסוף השבוע הצטרף לרשימת ההשמעה שיר אינדיאני חדש שהבכור למד בחוג סיירים. :)
כבר כמעט התרגלתי למציאות שבה כל מה שאני עושה - עובדת, מארגנת, מקפלת, מתאמת, מנקה, חותכת, מבשלת, עושה קניות, סידורים, מזיעה. הכל נעשה בקצב ילדים, כשברקע נשמעת שוב, שוב ושוב אותה המילה- "אימא".
ואם לדייק אז יהיה יותר נכון לומר "אאאאא-ייייי-מממממ-אאאאא"
ואם ממש ממש לדייק אז
"אימא מה זה..." , "אימא איפה את..." , " אימא מה את עושה" ," אימא בואי רגע..", " אימא איפה ה..." , "אימא למה..."
אני לא מהמקטרים. נהניתי מהקיץ. אני אוהבת את החגים. עושה הכל בשמחה.
רק רוצה קצת שקט.
לארגן את המחשבות, להתרכז, להסתכל קצת קדימה, לתכנן. לשתות קפה.
בשקט.

ובחודש החגיגי הזה יש פתאום יום כזה של שקט.
ואני עובדת, מתכננת, ממיינת, מסמנת, מסננת ,מסדרת, קובעת פגישות ויכולה בתוך השקט הזה להקשיב לציוץ הציפורים ולעוד כמה דברים. בתוך השקט הזה אני מזהה מחשבות, תחושות. רגשות. כאלו שלא הצלחתי אפילו לשמוע. עכשיו יש לי זמן להקשיב להן, לנסות להבין מה הן עושות לי בפנים.

השנה נפתחה בהתרגשות גדולה. הבן הבכור שלי עלה לכיתה א'. מרחב חדש, שפה חדשה, חברים חדשים. אני מעט חוששת אבל מלאת ציפייה לחוויות נעימות ולמסעות מרתקים.
הביקור שלי בבית הספר היה מלווה ברגשות מעורבים. געגועים לריחות של מחברות וספרים חדשים, ערגה לתקופת הלימודים שמעלה בי זיכרונות מתוקים, אך הייתה בו גם קצת אכזבה נוכח העובדה שיש היום כל כך הרבה ידע וכלים ובכל זאת עדיין מלמדים ילדים בישיבה ליד שולחן ומול לוח עם גירים. ובכלל קצת עצוב לי  על כך שהקיץ נגמר מהר כל כך ועל שהימים כבר מתקצרים.

ההתרגשות והציפייה ממלאות לי את הבטן בפרפרים נעימים. החשש גורם לי להיות דרוכה, לשים לב לפרטים. האכזבה והעצב מסייעים לי לשחרר כאב. ובזכות הגעגוע אני מודה על ימים טובים.

פתיחת השנה הביאה אתה גם רוגע. החזרה לשגרה, הסדר, הוודאות, כל אלו משרים עלי שלווה, נותנים לי מרחב נשימה ומסייעים לי לאסוף את עצמי ולהסתכל קדימה. אני שמחה. מתבוננת בשני בני, בבן זוגי האהוב ובעצמי, שמחה ושבעת רצון מכך שגדלנו. בכל אחד ואחד מאיתנו זה ניכר. חלפה שנה ואנחנו התבגרנו.

הרוגע גורם לי לחייך יותר. לעשות כל דבר מהלב. השלווה מאפשרת לי לפעול ברכות ובנועם, השמחה ושביעות הרצון ממלאים לי את המצברים.

ואז אני מזהה את הדאגה. מה יהיה בבית הספר, יש שם מעט מאוד ילדים שהוא מכיר...וגם ... לא הצלחנו להתקדם עם הגמילה של הצעיר, ואיך אעבור את החגים כשצריך שוב לעבוד תחת לוח חופשות מאתגר של הילדים. ומה יהיה עם זה, ואיך נסתדר עם ההוא, ואיך נעשה את זה ככה, ומה אם לא נספיק לפני החורף, ואולי עדיף ש........
התעייפתי.

אני מרגישה שלעומת כל הרגשות שממלאים אותי, מסייעים לי להתגבר או להתקדם. בדאגה אין שום תועלת. היא חונקת, דוחקת, לא משאירה מקום. היא משתקת, מרוקנת אותי, מכניסה לקיפאון
ואז אני מבינה מה בדיוק אני מאחלת לעצמי לשנה הזו, שמתחילה לה היום..


אני רוצה שנה של שקט, שנה נטולת דאגה.
מאחלת לעצמי שגרה וימים רגועים.
מבקשת ללמוד לוותר על הדאגה, להיות מסוגלת לא לתת לה להתגנב אלי פנימה.
לדעת לפנות במקומה מקום לציפייה ולתקווה, אולי גם לפחד.
לדעת שאני עושה טוב ככל יכולתי
ובמקום בו אין לי יכולת להשפיע, לתרגל את היכולת לסמוך, לבטוח
לחזק בעצמי את הידיעה שאוכל להתמודד עם הכל
ולקבל את כל מה שיגיע באהבה.

מאחלת לכם מכל הלב
שנה של שלווה
שנה טובה.

שלכם,
רותם

***************************************************************

כמה טוב לי שהעיסוק שבו בחרתי ממלא אותי בשלווה הזו שכל כך טובה לי
אבל עוד יותר מזה משמח אותי שהמקום שלי מאפשר גם לכם לבוא לכמה שעות של שקט
אז אם זה בדיוק מה שחסר לכם, או שהבטחתם לעצמכם לעשות השנה קצת יותר בשביל הנפש
מוזמנים להציץ בלוח הסדנאות לחודש אוקטובר ולבוא לבקר!

ספירת מלאי

יום הולדת.
החודש יש לי יום הולדת!
כשהטמפרטורות בחוץ עולות ונהיה ממש דביק, אני יודעת שהגיעה עונת ימי ההולדת. כן, אצלי זו עונה. בני הבכור חוגג ביולי יום הולדת, גם אחותי האהובה חוגגת ביולי. אחי היקר חוגג בתחילת אוגוסט וגם הוא נכנס ל"עונה". השנה הצטרף לחגיגות גם הסטודיו שלי. גם הוא חוגג החודש יום הולדת (ראשונה!) ביולי שעבר, ממש לפני שנה, הוא התחיל להתמלא באנשים, בחיים, ביצירה.

http://marthalever.blogspot.co.il/2009/11/journal-cake-no-calories.html

אז כבר די רחוק  מ-16... ולא ממש בעניין של קצפת ודובדבנים
(מעדיפה סושי ועוגת פאדג' שוקולד אם אתם כבר שואלים... ).
אני חוגגת השנה 37 קיצים מיוזעים והמון המון רגעים. אוסף של נקודות, קו של חיים.
כבר הבנתם אותי קצת, לא? אני פחות אדם של מסיבות, יותר של מחשבות.
חוגגת, בטח שחוגגת, אבל לא פחות מזה חושבת ומהרהרת.
אוהבת לבדוק עם עצמי אילו מתנות קיבלתי במהלך השנים. לאן הגעתי, מה השגתי, אילו חלומות הגשמתי. מה עד כה הספקתי להבין, ללמוד ולעשות וגם איפה אני עוד רוצה להיות בשנים הקרובות.

לקראת יום הולדתי אני בדר"כ עושה לי בראש מן רשימה. ספירת מלאי. מה יש במצטבר ובמיוחד מהם הסעיפים החדשים. אלו שהתווספו להם במהלך השנה שחלפה.
אז במצטבר  יש המון.
אהוב. אחד ויחיד. הוא הראשון. כזה שהבחירה בו מתחדשת בכל יום. הר של אושר.
2 פיצקים מהממים, נו טוב, אחד כבר ממש לא פיצי, ...האמת היא שגם השני כבר תיכף לא עונה על ההגדרה. אבל מהממים זה בטוח. מלמדים אותי, מצחיקים אותי, מאתגרים אותי ובעיקר ממלאים אותו בים של שמחה.
בית. ביקור אצל רואה החשבון היום הראה לי שהוא הופך להיות יותר ויותר שלי ופחות של הבנק. (יהההה!) הבית הזה הוא עבורי הרבה יותר מארבע קירות. הוא עוגן, הוא בחירה, הוא מהות.
גינה. כן, זה חלק מהסעיף הקודם אבל בכל זאת עצמאי... כל שנה מקדמת אותי לכיוון גינת החלומות שאני עוד רוצה...
חתולים וכלבים - אין וזה הישג גדול בהתחשב בסעיף הראשון ברשימה.
תואר ראשון מהטכניון שלא ממש משמש אותי כרגע אבל נשמע די טוב. (תודו שעכשיו אתם חושבים שאני יותר רצינית...)
מעגל משפחתי קרוב, חם ואוהב. ולא, זה ממש לא רק משהו שנולדים אתו. זה משהו שהבנתי כמה הוא חשוב לי ושאני עובדת כדי לשמור עליו.
ומה הצטרף השנה?
הרבה תובנות.
אפשר גם וגם, כך או אחרת , קצת מזה וקצת מזה, לכולם יש מקום.
גם כשכבר בחרנו, עשינו, או אמרנו, כמעט תמיד אפשר לחשב מסלול מחדש, לכוון, לדייק, לתקן.
אסור להשאיר בבטן דברים שרוצים לומר. אסור לוותר על דברים שרוצים לעשות. אסור להישאר במקום בו לא רוצים להיות ו.... אף פעם לא מאוחר מדי.
וכמו שהצעיר אוהב כ"כ לשיר " והעיקר והעיקר, לא לפחד כלל"

השבוע דיברתי עם הבכור על התכניות להמשך הקיץ, על החופשה המתוכננת, על הקמפינג שהבטחנו. הוא שאל מי יבוא. "מה זאת אומרת" עניתי. - אבא, אני, אתה, ואלון. "ממממ" הוא ענה, "אבל איך אבא יבוא - הוא לא בחופש..."
"הוא ייקח חופשה מהעבודה ויצטרף אלינו" עניתי .
שתיקה. אני שומעת את הגלגלים בראש שלו עובדים במרץ -
"זה יהיה הכי טוב אם אבא ימציא לעצמו עבודה - כמו שאת עשית.... ככה יוכל להיות איתנו יותר ומתי שירצה"
זה השאיר אותי עם דמעות בעיניים וצחוק גדול על השפתיים. לא יכולתי לתאר את זה טוב יותר.
המצאתי לעצמי עבודה. בצלמי ובדמותי. עבודה שאני כל כך אוהבת. שעושה אותי מאושרת. שמאפשרת לי חופש, שמאפשרת לי בחירה שמאפשרת לי שמחה והנאה יומיומית. ויותר חשוב מזה - לימדתי את הבן שלי שיעור כ"כ חשוב לחיים. זכיתי. זה לא ספק ההישג הכי גדול של השנה שחלפה.

            **********************************************************************

למדתי לאחרונה שלמרות שביום ההולדת, נהוג לקבל ברכות ומתנות. יש לבעל השמחה זכות גדולה לברך את סביבתו ויקיריו כמתנה. אולי אני קצת תמימה אבל אני באמת מאמינה שאם כל אחד בעולם יעשה את מה שהוא אוהב ושעושה אותו מאושר, העולם שלנו יהיה מקום טוב יותר לחיות בו. מאחלת לכולנו להיות בעולם טוב שכזה.
שלכם,
רותם

ילדים זה שמחה

לפני שהיו לי ילדים, היו לי כל מיני מחשבות על איך זה יהיה כשיהיו לי ילדים.
"אצלי, בחיים לא יאכלו קוסקוס בתוך הבית " הכרזתי - "רק בחצר..." , "יעמדו בשלשות על כל דבר שאבקש" ו..."מה זה לא לישון בלילה...?" אצלי זה בחיים לא יקרה.
על כל זה יש לי דבר אחד להגיד היום -  פחחחחחחחחחחחחחחחחח.
יש לי שניים, שיהיו בריאים. חמסה, שום, בצל... whatever, שיהיו רק בריאים. גילעד, הבכור, יהיה בן שש בעוד כחודשיים ואלון, הצעיר, בן קצת יותר משנתיים. שניהם מלמדים אותי כל כך הרבה.
על עצמי, על החיים, על אחרים. הם הרחיבו לי מאוד את מנעד הרגשות והם ממלאים את החיים שלי בהמון שמחה, סיפוק וגם בלא מעט אתגרים.


לפני שהיו לי ילדים, עבדתי ב"עבודה רגילה" של "גדולים". ישבתי במשרד מול מחשב, חשבתי כל מיני דברים (לא ממש מחמיאים...) על כל אלו שהשתנו להן לגמרי החיים, אחרי שילדו ילדים.
לפני שהיו לי ילדים, עבדתי המון עם ילדים. הדרכתי בתנועת הנוער, הדרכתי טיולים בצבא, הדרכתי אמנות ויצירה במחנות קיץ, טיפלתי בילדים, נתתי שיעורים פרטיים לילדים. עבדתי המון עם ילדים.
ואז - נולדו לי ילדים, וזה שינה לי כל כך הרבה דברים בחיים.
את התפיסה ואת הקצב, את הרגישות, את החשיבה ואת סדרי העדיפויות. זה שינה לי גם את החלומות.

חזרתי לעולם היצירה כנראה בגלל שהרגשתי שגידול הילדים שואב ממני כל כך הרבה, שאני מתמסרת, נותנת את כל מה שיש לי. אני חייבת, אם כך, למצוא את הדבר הזה שימלא אותי מחדש. שיטעין לי את המצברים, שישמח אותי ויעשה לי רק טוב. כך אני תופסת את היצירה וכך אני רואה את כל האנשים שמגיעים אלי לסטודיו. מתמסרים לחומר, מתרככים, מחייכים. לכולם זה עושה רק טוב.

את הסטודיו פתחתי, כך כבר סיפרתי בעבר, מתוך רצון לאפשר לכמה שיותר אנשים ליהנות מחדוות היצירה, לשתף את כל מי שרוצה בכך בקסם הזה שקורה כשעובדים עם הידיים, כעושים דברים יפים לבד. הסטודיו שלי והפעילות המתקיימת בו מיועדים בעיקר למבוגרים. אני חושבת ורואה סביבי שאנחנו משקיעים המון בילדים שלנו. מטפחים תחומי עניין, תחביבים, מטפלים בלקויות או בקשיים ובאופן כללי עסוקים בלחפש עבורם חוויות ואתגרים חדשים ומקוריים.
ומה איתנו?
השגרה מנצחת, אנחנו קורסים מהעומס ופעמים רבות את עצמנו- אנחנו קצת שוכחים. (אולי זה קורה רק לי ???) אז כששואלים אותי אם אני עושה חוגים לילדים אני מסבירה שהסטודיו שלי הוא מקום למבוגרים!

ובכל זאת, בגלל האהבה הגדולה לעבודה עם ילדים ובגלל שכאימא אני יודעת להעריך ומחפשת פעילות איכותית ובעלת ערך שמותאמת לקטנים, בתקופת החופשות מבית הספר, אני משנה את הכללים ומתאימה את הסטודיו לפעילות מיוחדת לילדים!
אז מה יהיה לנו הקיץ?
סדנת נגרות מושקעת ומותאמת לילדים בת 5 ימים! הילדים יעבדו במרץ, עם הכלים של הגדולים (בהשגחה צמודה שלי כמובן) ויבנו בעצמם פריטים מקסימים ושימושיים לבית או לחדר שלהם.

הסדנה תתקיים בסטודיו שלי, במתחם השימור באילניה, בשני מחזורים, בין הימים א'-ה' בשעות 08:30 - 13:30 והיא מיועדת לילדים בוגרי הכיתות ד'- ז'.
מחזור ראשון יתקיים בין התאריכים 19/7-23/7.
מחזור שני יתקיים בין התאריכים 09/08-13/08.

עלות הסדנה 750 ש"ח כולל כל החומרים וגם ארוחת בוקר מזינה ואיכותית שנכין ונאכל יחד בכל יום.  להרשמה, מוזמנים לפנות אלי במייל kal.rotem@gmail.com ואם יש לכם שאלות מוזמנים גם להתקשר 0523217379.

אבל זה לא הכל -
בין התאריכים 26/7 -07/08 תתקיים באילניה קייטנת יצירה מהחלומות...כזו שאני בוודאי הייתי נרשמת אליה כילדה (ולא רק...). שיתוף פעולה מקסים בין יוצרים ואמנים הוליד קייטנה שכולה חופש של יצירה. הקייטנה תציע בכל יום שתי סדנאות בתחומים שונים של אמנות ויצירה ביניהם תפירה, סריגה, ציור, קרמיקה, שזירת תכשיטים, קליעה ונגרות. כל סדנה תועבר על ידי מנחה - אמן/יוצר מומחה בתחומו. הפרטים המלאים יפורסמו ממש בקרוב. שווה לעקוב

וגם -
במהלך הקיץ אציע גם סדנאות משותפות לילד ומבוגר מלווה (זה יכול להיות אבא, אמא וגם סבתא או סבא), אפרסם בהמשך תאריכים ואפשר גם לתאם בהזמנה אישית.

הארגז, מדף חדר ילדים, השידה וגם מדף הספסל מתאימים במיוחד לסדנה כזו.

ואם התעייפתם רק מהמחשבה על יולי, אוגוסט, על החום ועל כל התקופה הארוכה הזו שבה צריך לדאוג לעיסוק לילדים, לא תבואו לכמה שעות לעצמכם? לוח סדנאות (למבוגרים בלבד :) ) לחודש יוני נמצא ממש כאן .

מחכה להיפגש
שלכם,
רותם

בין חירות לעצמאות

את הסיפור המאוד כללי של חיי כבר סיפרתי. כתבתי ושיתפתי אותו ממש כאן.
לפני שנה, בימים שבין חג החירות ליום העצמאות (כמה סימבולי :) ),
אזרתי את האומץ וקיבלתי את ההחלטה שאני יוצאת לדרך.
הנה חשיפה, מבט מקרוב, על השנה המרגשת, המאתגרת, המעניינת והמשמעותית בחיי.

בחודש מרץ 2014  בני הצעיר, חגג יום הולדת שנה.
עדיין הייתי אתו בבית. כזאת אני, לא משחררת בקלות...
היה לי ברור שלמקום העבודה האחרון אני לא חוזרת.
מעבר לזה שום דבר לא היה ברור. היה רק חלום.
לעשות משהו אחר. משהו עם הידיים. להיות מוקפת בחפצים יפים. להתרגש ממה שאני עושה.
בזמן הזה ניגרתי קצת לעצמי, תפרתי קצת מתנות. ידעתי שהיצירה משמחת אותי. משמחת אנשים.




קצת לפני פסח, קיבלתי הודעה במייל הישובי. ההודעה קראה לאמנים וליוצרים במושבה להשתתף באירוע שמתוכנן לאחרי יום העצמאות. משהו בסגנון "בתים פתוחים". חשבתי שזו הזדמנות מצוינת. אצליח להכין קצת דברים, נסדר את החצר, אקיים מכירה ביתית ומשם.... עוד יש לי זמן להחליט. ניסיתי לחשוב איך בדיוק אני עושה את זה.
מי שקצת מכיר אותי, יודע. אני לא קלילה, לא ספונטנית ולא זורמת. מודה באשמה. כזאת אני. (נו, טוב לפעמים זה מפריע גם לי...) אבל אני מעדיפה את המתוכנן, המחושב, המאורגן והמוקפד. אז מכירה ביתית, ככה תוך כמה שבועות, בחצר, מבלי להחליט מי אני ומה אני, כשילדון אחד איתי בבית והשני בשבועיים וחצי של חופשת פסח. על מי אני עובדת...?
אז השתעשעתי לי עוד קצת במחשבות. אבל מהר מאוד הבנתי שאין ממש סיכוי.

חופשת פסח. ילדון אחד בעגלה והשני אוסף פחיות שזרוקות בשולי הכביש. מטיילים ברחבי המושב. איילת עוצרת לידי. אנחנו מחליפות כמה משפטים והיא מעלה את "הבתים הפתוחים".

"כן" אני אומרת לה, "ראיתי, חשבתי על זה, אין סיכוי שאספיק. לא נראה לי שאצטרף".
"לא" היא עונה לי, "זאת לא שאלה. כבר ספרנו אותך, לקחנו אותך בחשבון. את בפנים".

אני חוזרת הביתה. שיחת טלפון קצרה עם אחותי האהובה וההחלטה מתקבלת. יש תאריך יעד. יצאתי לדרך.

 קצת פחות מחודש ימים. צריך לנקות, לארגן, לסדר ולעצב את המקום שכרגע נראה כך:








צריך לאסוף פריטים שכבר יצרתי, מתנות שכבר חילקתי וגם ליצור פריטים חדשים שימלאו את החלל. צריך להחליט על שם, לעצב לוגו, לצלם את המקום ואת העבודות, להדפיס חומר שיווקי, לפתוח דף פייסבוק ...
נשמע לכם אפשרי? פחות מחודש ימים. כולם מגויסים. חמותי (היקרה) סוגרת לי מחיר טוב לשיפוץ עם הצבעים, תופרת וילונות ומתקשרת מדי פעם, סתם לשאול איך היא יכולה לעזור לקדם עניינים. אבא שלי (אין כמותו בעולם) בונה מדפים. אימא שלי (האהובה) עם הילדים. אחות אחת (סופר מוכשרת) אחראית על כל עיצוב החומר השיווקי, השנייה (שלא ברור לי איך הייתי מסתדרת בלעדיה) על ההדפסות ועל כל שאר הירקות. אחי וגיסותיי עוזרים באיסוף ובשינוע חומרי גלם.
והאהוב שלי- סוחב, מעמיס, מחבר חשמל, מים, תולה, מנקה. מאושר, מאמין בי, מפרגן. מה אגיד ומה אומר...זכיתי!


ביום שלפני כל כך התרגשתי. שלט ההכוונה לסטודיו שעיצבו והציבו מארגני האירוע לכל אחד מהמציגים גרם לי להתרגש כמעט כמו בכל אחד מהימים שילדתי את ילדיי.

המון (!) אנשים ביקרו באילניה בשבת ההיא. המון.
 השראה במושבה 2014.
אני - הייתי בעננים.



חוזרים לשגרה. אז איך ממשיכים (או בעצם מתחילים) מכאן?
רשימת מטלות שלא נגמרת, רק מתארכת. הגדרת סדרי עדיפויות, תיאום ציפיות (בעיקר עם עצמי). זה לא פשוט. אין מסגרת שעות קבועה. אין מי שאומר מה לעשות. אין קסמים או קיצורי דרך. יש בעיקר הרבה הרבה לבד. והמון שאלות, חששות, לבטים ופחדים. כל צעד הוא התנסות חדשה, כל מפגש הוא למידה. אני בעלת המניות, המשווקת, מנהלת החשבונות, אחראית הרכש והמלאי, וגם מנהלת משאבי אנוש :).
אחריות, חשיבה מקורית ויצירתיות, אורך רוח וסבלנות, התמדה נחישות ועקשנות
אבל בעיקר אמונה עמוקה ואהבה גדולה. בכל מה שעושים.
אני לא זוכרת בחיי שנה רצופה בכל כך הרבה אתגרים שמילאו אותי בכזו שמחה.
לעשות את מה שאני אוהבת. בדרך שאני בוחרת. העצמאות שלי היא החירות שלי.


בסוף השבוע האחרון של החודש (30/4-1-2/5 ) יתקיים אירוע "השראה במושבה 2015 ".

השנה יתקיים האירוע במתכונת שונה ומורחבת והוא יכלול תערוכות פתוחות, סיורים ללא תשלום ועוד מגוון רחב של אירועי תוכן וחוויה בתחומי ההיסטוריה, האמנות, הטבע והחקלאות. הכל תוצרת מקומית -  אילניה - סג'רה.
פרטים מלאים ולוחות זמנים יפורסמו ממש בקרוב.


בין אם אנחנו מכירים ובין אם לא, מזמינה כל אחד מכם באופן אישי לבוא ולבקר. מבטיחה אוירה נהדרת. פירוט פעילות הסטודיו במהלך האירוע נמצא כאן.
ניפגש!

טעם של פעם

זה אחד הטעמים שאני הכי מגעגעת אליהם

טעם של פעם, זיכרונות מתוקים, ילדות טובה.
מי מאיתנו אינו מתגעגע? לבישולים של אימא,
לסיפורים של סבתא, לריח של חפץ ישן.

מה יש בהם בזמנים ההם שגורם לנו להיות מוצפים ברגשות חיוביים על מה שחלף? מה הוא הדבר הזה שמעורר לנו את כל החושים וגורם לנו לחוש געגוע?
מהי נוסטלגיה?

לא בדקתי את ההגדרה המילונית, אבל בעיניי מדובר בתחושה קלה של צער וכאב מהולה בשמחה והודיה על מקום טוב, נעים ובטוח שאהבנו להיות בו אבל אינו עוד. הנוסטלגיה מתחברת לי למונחים של חום וקור.
הזיכרונות שלי ממלאים אותי בחום ואני חושבת שאני מנסה לחמם באמצעותם את הסביבה המעט קרירה של היום, זו שהבטון והברזל תופסים בה מקום גדול מדי לטעמי.

אני גם מתגעגעת לזה שהיה קשה להשיג אותי

לא פעם אני שומעת את הטענה שהיום כבר לא מייצרים באיכויות של פעם. אני לא בטוחה שזה לגמרי נכון. מה שאני כן בטוחה בו, זה שאנחנו מוקפים בערימות של חפצים זולים, לרב לא איכותיים והפיתוי קשה. אז קונים בזול, נשבר/ נפרם או נהרס די מהר אבל במחיר שקנינו ושנקנה חדש, אין שום טעם לתקן אז... נקנה עוד פריט. זול. וחוזר חלילה.
זה נכון לצעצועים, לבגדים, לריהוט, למכשירי חשמל.
אז מה, נקנה ביוקר? האפנה מתחלפת כל כך מהר, הילדים גדלים בקצב מסחרר, הטכנולוגיה מתפתחת בקצב שאי אפשר לתאר ואז מה..? אז אם יש לכם סבלנות לארוז ומקום לשמור, לכו על זה. הילדים שלי לובשים כמה בגדים שחמותי (היקרה, שתחיה) שלפה מהבוידעם. הם גם משחקים בלגו ובצעצועים שהיו של אבא שלהם. זה מקסים. זה ממש מתבקש אז, לשלוף את התמונות, להתרפק, לחוש געגוע לימים שהיו, לטעם של פעם, לזיכרונות המתוקים, לילדות הטובה.

תיכף פסח. אין לי ספק שיש כבר מי שהתחיל בניקיונות. יש משהו בימים האביביים האלו, שמכניס אותנו לאווירה. החלונות נפתחים לרווחה ואנחנו מתחילים לאוורר ולסדר.
אז איך אני עושה סדר?
בצורה מסודרת.
בכל מקום שאני מנקה ומסדרת, פרט לכל אותם חפצים שחוזרים למקומם, יש לי כמה ערימות.
ערימה ראשונה- "לפח". בערימה זו יש בדר"כ ניירת, אריזות קרועות או חפצים שבאמת אין שום סיכוי לעשות בהם כל שימוש.
ערימה שנייה - "להעביר הלאה". למשפחה, לגנים, לתרומה. חפצים שיש מישהו שיכול להפיק מהם תועלת ולעשות בהם שימוש כמו שהם.
ערימה שלישית ואהובה עלי במיוחד - "שימוש חוזר".

"שימוש חוזר", כפי שלימדה אותי איילת מהחווה האורגנית במרחביה, בניגוד למחזור הוא תהליך שאינו צורך אנרגיה מזהמת אך מצמצם את כמויות הצריכה והפסולת שאנחנו מייצרים. בשימוש החוזר אפשר לנצל שוב חומרים ולהחזיר אותם לתפקידם המקורי, כמו שאנחנו עושים לרוב עם שקיות ניילון, קופסאות וארגזים, אבל הקסם האמתי בעיני הוא להפוך אותם למשהו אחר. כך למשל בערימה השלישית הזו שלי, תוכלו למצוא בדים רקומים של מצעים ישנים שאני חולמת לתפור מהם כיסויים לכריות. יש שם גם כוננית ישנה שאני כבר המון זמן מתכננת להפוך למטבח משחק לילדים ויש גם כמה כיסאות שרק צריך לצבוע מחדש ולהחליף להם את הריפוד.
הערכים הסביבתיים והכלכליים של השימוש החוזר הם רק התוספת בעיני לתחושת החום הזו שחוזרת אלינו. שאני כל כך מתגעגעת אליה. שמאפשרת לנו, לאחר שהפחנו חיים חדשים בפריטים ישנים, לזכות ליהנות מהם שוב, מהטעם של פעם, מהזיכרונות המתוקים, מהילדות טובה.

לכבוד הפסח המתקרב, כדי לעזור קצת לסביבה ובעיקר כדי לאפשר לכם לתת חיים חדשים לפריטים ישנים ואהובים. אני מזמינה אתכם לסטודיו שלי, עם רהיטים ישנים שאתם רוצים לחדש, לשחזר או לעשות בהם שימוש חוזר.
כל הפרטים כאן.
נתראה. חג אביב שמח.

חופשת פסח בפתח

מאז שאני אימא אני טוענת שלוח החופשות של הילדים לא קשור לפעילות שאר המשק ...
חודש תשרי כמעט במלואו, שבוע בחנוכה, עוד כמה ימים בפורים, שבועיים וחצי בפסח, ל"ג בעומר
ומה נסגר עם כל האיסרו חג האלה??? והקיץ....אוי הקיץ. (נו, טוב... דיה לצרה בשעתה). אז בכל החופשות האלו מתחילים לג'נגל. לגייס את הסבתות (תודה סבתות!) ולחלק את ימי החופשה בינינו, ואז עוד קצת סבתות ויום אחד גוררים אותם איתנו למשרד... ואיכשהו מצליחים להעביר באווירה חגיגית (פחות או יותר) את כל ימי החגים והחופשות שאם לומר את האמת, קצת נכפים עלינו.
אחת הסיבות שבגללה בחרתי בעיסוק שלי היום, היא הרצון להיות גמישה יותר בכל מה שקשור לזמן עם הילדים. אני אוהבת ונהנית להיות אימא פעילה, להצטרף לטיול עם הגן, להתנדב בוועד ההורים. אני יודעת שאלו חוויות שיתאפשרו לי רק עוד קצת, אז אני סוחטת את רגעי האושר הקטנים ויודעת שכשיגידו לי "אמא את חופרת" זה כבר פחות יתאים... הידיעה שיש לילדים שלי די הרבה זמן אימא, מאפשרת לי לעסוק בכל השאר כמעט ללא ייסורי מצפון. הפסח הזה לוח החופשה שלי כבר מאורגן (תודה שוב סבתות!) וזה מפנה אותי להציע לילדים שלכם סדנת נגרות ויצירה איכותית ומושקעת בת חמישה (!) ימים. השקעתי זמן רב בתכנון ובבניית הסדנה ואני יכולה להבטיח לכם סדנה חווייתית מותאמת לילדים שתכלול את כל מה שחשוב לנו כהורים.

אז הנה כל הפרטים:

הילדים ינסרו לבדם ינשוף ויהפכו אותו לשעון 

מתי ? בין התאריכים 29.3-2.4.15 ימים א'-ה' בין השעות 08:00 - 13:00
איפה ?  בסטודיו שלי, במתחם השימור של המושבה אילניה.
למי? הסדנה מיועדת לילדים בכיתות ג'-ז'.
מה עושים? בכל יום יצרו הילדים פריט שימושי ומעוצב. חלק מהם אני חושפת פה ויהיו עוד הפתעות כולל אפשרויות בחירה.

ויבנו בעצמם את מגש הניירת הזה

וגם מתלה לבגדים או לתיקים

כמה? 700 ש"ח לחמישה ימים למשתתף כולל כל החומרים. בכל יום יחזרו הילדים הביתה עם מוצר מקסים. המחיר כולל גם ארוחת בוקר איכותית. אפשר להצטרף גם לימים בודדים, על בסיס מקום פנוי, בעלות של 150 ש"ח ליום.

ואפילו יבנו בעצמם את השרפרף הזה!

כמו שאתם יודעים, אצלי בסטודיו גם הילדים עובדים עם הכלים של הגדולים. מנסרים, קודחים, מבריגים ומרכיבים לגמרי בעצמם. על מנת שאהיה בתשומת לב לכל אחד ואחד מהם, מספר המקומות בסדנה מוגבל ויש מקום לקבוצה קטנה מאוד של ילדים. אני מבטיחה לשמור על כל אחד מהם כאילו היו ילדיי הפרטיים.
אני משוכנעת שהסדנה תהיה חוויה מיוחדת ומעצימה לכל ילד שישתתף בה ושהיא תאפשר לכם להיות שקטים לגמרי בשבוע שלפני החג. את ימי חול המועד כבר תבלו יחד....
הרשמה ופרטים נוספים בטלפון 052-3217379 או במייל kal.rotem@gmail.com
שיהיה חג שמייח!

קשר משפחתי

"לא בחרתי לבא לעולם

לא בחרתי בשמי הפרטי

לא בחרתי ממש כמו כולם

באבי, אימי, במשפחתי... "  (אהוד מנור)

נכון, אני יודעת שיש כאלה שיתווכחו איתי על השורה האחרונה במילות השיר, אבל בואו נניח לרגע שאנחנו מסכימים עליה וש"משפחה לא בוחרים" ואז נניח שבכל זאת הייתה ניתנת לנו האפשרות לבחור. לא יודעת מה אתכם, אבל אני, בלי שום צל של ספק, הייתי בוחרת באותה משפחה בדיוק. במשפחה שלי. בני המשפחה שלי כולם - הרחוקים ובעיקר אלו הקרובים, משמעותיים מאוד עבורי ואני מודה ושמחה על הנוכחות של כל אחד ואחת מהם בחיי. אם אתם קצת מכירים אותי וגם אם לא, יכולתם למצוא אותם פה ושם, בין השורות, בסיפורים ובתמונות שלי. לרגל יום המשפחה שיצוין החודש הם פה איתי היום. 

"זה התחיל בשני הורים עליזים וצעירים..."  

אז יש לי זוג הורים שהעניקו לי ערימות של בטחון, אמונה בעצמי ואהבה ללא כל תנאי. אני עושה כל מה שאני יכולה ע"מ לגדל כך גם את ילדיי ורוצה לתת להם את ההרגשה שהם הכי הכי הכי - בדיוק כפי שגורמים לי להרגיש הוריי. אני עצמי מן סוג של סנדביץ', יש לי אחות צעירה (שהיא בעצם הכישרון הגדול של המשפחה) ושני אחים גדולים -  אח ואחות, מוכשרים, חכמים, מצליחים ומוערכים כל אחד בתחומו ואני יודעת שכל אחד מהם יעשה הכל, אבל הכל כדי לעזור לי בכל רגע נתון בכל מה שאבקש. זה ממש נעים לחיות בהרגשה המחבקת הזו שמישהו מהם תמיד יהיה בסביבה בשבילי. יעזור, יכוון, יענה על שאלות. יחייך אלי. השמות של כולנו אגב, כולל ההורים, מתחילים כולם באות ר'. סתם שתדעו...

במעגלי המשפחה המורחבים יש עוד לא מעט אנשים שמלווים אותי, לעתים גלויים לעתים סמויים, פעמים רבות מפתיעים. הם מפרגנים, עושים שליחויות מארצות מעבר לים, עוזרים עם הילדים וגם שולחים מרק שעועית סמיך וחם. הם מקשיבים, נותנים עצה או סתם מתקשרים לקשקש. הם אולי לא יודעים אבל כל זה עבורי חשוב ומרגש. 

בגלל המקום החשוב הזה של המשפחה בחיים שלי, אני שמחה בכל פעם מחדש לארח משפחות בסטודיו. הלב שלי מיד מתרחב. זה מקסים לראות את כולם שותפים. הבכורה עוזרת לצעיר, האמצעי לא בתחרות עם אף אחד וההורים מצליחים להיות עם כולם יחד וגם עם כל אחד קצת לבד. 

כל כך נהניתי, למשל, לארח את המשפחה של אבישג.
המשפחה כולה התכנסה לציין את יום הולדתה ולבנות עבורה יחד שידה מקסימה. 

או את המשפחה של יעל ואהרון שהגיעו ליום בילוי משפחתי בחופשת חנוכה וכבר הודיעו שירצו לבוא גם בפסח... גם ההורים היו כאן, הם פשוט מתמוגגים מנחת מחוץ לתמונה.

גם המשפחה של תובל ציינה בסטודיו את יום הולדתו בסדנה משפחתית
הנה הם כאן, עייפים אך מרוצים מהתוצרים המקסימים

בל' בשבט יחול יום המשפחה. מזמינה אתכם להגיע עם כל המשפחה לציין את היום הזה או כל מאורע משפחתי משמח אחר. מבטיחה שזו תהיה חוויה שלא תשכחו.

רק מה שאת אוהבת

שנת 2015 התחילה.
האמת היא שראש השנה שחל בא' תשרי עושה לי את זה יותר, אבל אלבומי סוף השנה שהציפו את פייסבוק עוררו גם אצלי רצון להסתכל אחורה, להתבונן בתמונות וברגעים שהיו לי, לסכם את השנה שחלפה. זה נעים להסתכל על מה שהיה. על מה שהשגנו, על כמה גדלנו, על איפה היינו, על כל מה שעשינו ועל כמה צעירים ויפים היינו אבל בעצם באופן אישי, יותר מלהסתכל אחורה אני מעדיפה להסתכל קדימה.
לתכנן, לחלום, לדמיין ולחשוב כמה טוב הולכת להביא אתה השנה החדשה.

http://www.mikayogawear.com/blog/monday-quote/

אני משתתפת בשבועות האחרונים בסדנה להתפתחות אישית. קיבלנו משימה - לעשות רשימה של דברים שעושים לנו טוב. דברים שכשאנחנו עושים אותם, עושים לנו את האיכות של היום.
אז רשימה הכנתי, זה היה החלק הקל. יש ברשימה שלי דברים קטנים כמו לקרוא ספר, לעבוד בגינה, לבלות במחיצתה של אחותי, לטייל בטבע וגם לטפח את הציפורניים ..  :)
אז מה החלק הקשה אתם שואלים? הקשה יותר הוא להשלים את המשימה ולעשות בכל שבוע שני דברים מהרשימה!
קשה? מה קשה?  זה הרי דברים שעושים לי טוב, אז איך זה יכול להיות שקשה לי לעשות אותם?
למה בכלל קשה לנו לעשות דברים שאנחנו אוהבים?

http://perunoto.com/thank-you-for-2014/

כל כך הרבה אנשים שנכנסים אלי לסטודיו,או סתם כאלו ששומעים מה אני עושה, משתאים ואומרים...
"ואוו, הגשמת את החלום של כולנו" או "יום אחד....יום אחד גם אני אתפנה לעשות את כל הדברים האלה שאני אוהב/ת"
משפטים כאלו משמחים אותי ומעציבים אותי גם יחד. אני שמחה על המקום שלי אבל עצובה נוכח כל כך הרבה אנשים שלא באמת עושים מה שהם אוהבים.
אז למה באמת קשה לנו לעשות את מה שאנחנו אוהבים?
נכון, אם זה כרוך בשינוי קיצוני זה באמת לא פשוט. אז השנה אני בוחרת להתמקד בדברים הקטנים. לא חייבים להפוך את החיים כדי לעשות מה שאוהבים, לכן אני מבטיחה לעצמי לעשות קצת יותר מכל מה שאני אוהבת. פעמיים בשבוע, דברים קטנים, כאלו שלא דורשים משאבים מיוחדים. ומדי פעם באירועים מיוחדים שסימנתי לעצמי מראש ביומן, גם משהו שדורש ממני לקחת פסק זמן.
אין לי ספק שזה יעשה את השנה שלי לטובה יותר!



מזמינה אתכם לעשות השנה קצת יותר מכל מה שעושה לכם טוב.

ואם מה שעושה לכם טוב זה ליצור.
אז... אולי ניפגש השנה ?
http://kal-rotem.blogspot.co.il/p/blog-page_13.html

http://www.todayilovethis.blogspot.se/2012/05/stilleben.html

והנה וידוי...
נכון, אני מעדיפה להסתכל קדימה, אבל ...יש לי מן תחביב מגונה שכזה, לצפות בסרט החתונה שלנו יחד עם בני הבכור. הוא נרגש מהמעמד, עדיין קצת מתקשה להבין איך זה שלא הזמנו אותו ואני מנגבת את הדמעות, נרגשת כל פעם מחדש מהבחירה הכי מוצלחת שעשיתי בחיים שלי. בחתונה שרו לי האחים שלי את השיר הזה שאני כל כך אוהבת.
לפני כשבועיים כשצפינו (שוב) בסרט, בזמן שהפוסט הזה מתגלגל לי בראש בשם אחר,
היה לי ברור שאני משנה, הייתי חייבת...
מה שאת אוהבת