יש לי חדר משלי

אני מתרגשת.
כבר תקופה ארוכה שאני עובדת על פרויקט גדול ומיוחד עבורי.
שעות וימים של מחשבה, עבודה, ניסיונות וטיוטות, צילומים שרטוטים ואיורים.
והנה הוא לפניכם.

חדר משלי.

סטיילינג ועיצוב לטיסיה Studio Ipanema by Leticia. צילום:מיטל קורן
אז למה אני כל כך מתרגשת?
זוהי סגירת מעגל עבורי.
ככה בעצם הכל התחיל.
הנקודה בה התחלתי ליצור. לנגר, לשפץ, לחדש ולתפור עבור חדר הילדים בביתי
הייתה נקודת מפנה משמעותית בחיי.

אנשים רבים שפוגשים אותי או שומעים מה אני עושה, שואלים איך התגלגלתי הנה.
אם אתם בין אלה ודאי שמעתם את הסיפור בגרסה זו או אחרת.
סיפרתי אותו כאן בגרסה מקוצרת.


סטיילינג ועיצוב:  Studio Ipanema by Leticia. צילום:מיטל קורן
לפני כמה שנים החלטתי לאפסן את התואר המכובד שהעניק לי הטכניון לאחר כמה שנים מפרכות של לימודים. התמסרתי אז לתואר חדש בו זכיתי אחרי תחושה כבדה של תשעה חודשים ועוד כמה שעות של צירים וכאבים. בחרתי להיות אימא.
זה לא היה קל כמו שזה נשמע.

בדיעבד הבנתי שהבחירה הזו הייתה מלווה בקונפליקט פנימי עמוק. מה עם כל השנים (הזמן והכסף...) שהשקעתי בלימודים? ומה יגידו ההורים והחברים. מה נהיה ממנה - יש לה תואר של מהנדסת וזה מה שהיא עושה? תופרת? מנגרת ???

הביטוי החיצוני לתסכול הזה היה גרד נוראי בכפות הידיים. תקופה איומה של סבל.
בהתחלה חשבתי שזה בגלל שאני שוטפת לו את הטוסיק כל כך הרבה פעמים ביום.... :)

לקח לי זמן להבין שהגוף שלי דיבר איתי. צעק לי מבפנים.
אז חזרתי.
לאט לאט,
לאהבה הישנה. ליצירה.
קניתי מכונת תפירה ונרשמתי לקורס נגרות.
תפרתי לו ציפית מתוקה לכרית וגם קופסת בד לטיטולים,
בניתי לו רעשן והפכתי ארגז ישן לתיבת צעצועים.
התחלתי לתפור מתנות לחברות שילדו ולאסוף גרוטאות עם פוטנציאל לחיים חדשים.
עוד לא עשיתי שום מהפך גדול אבל לגמרי התהפכו לי החיים.
הידיים החלימו והלב התרחב.

משהו כנראה קורה שם, ברגע הזה שבו אנחנו יוצרות חיים.
אנחנו כנראה מחפשות לעשות משהו אמיתי ומרגש עבור עצמנו וגם עבורם
ורוצות לעשות את זה מיוחד והכי הכי בשבילנו ולא פחות בשבילם.
ואיכשהו זה קורה לרבות, בין אם הן בבית ובין אם הן קרייריסטיות מושבעות.
כולנו הופכות להיות אמהות משקיעות.

סטיילינג ועיצוב: לטיסיה שיינקמן צילום:מיטל קורן
הנה לדוגמה טליה - חברתי האהובה, כלכלנית בכירה בחברת הייטק גדולה. היא בניגוד אלי נשארה בעולם ההוא, לא עשתה שינוי בחיים, אבל אפילו היא אחרי הלידה התחילה לתפור. ילדנו בהפרש של כמה חודשים, והוספנו לתחומי העניין המשותפים שלנו גם את הסעיף "ללטף בדים". הסתובבנו יחד שעות בנחלת בנימין בחיפושים אחר בד כחול עם דוגמה של כוכבים.

כך גם איילת חברתי, לולית  המוכשרת. לאחר הלידה של בתה הבכורה, התחילה לשפץ לעצב וליצור חפצים יפים לחדר שלה והפכה את העיסוק הזה לעסק מקסים.

ויש לא מעט כאלו, לא את כולן אני מכירה באופן אישי. גם מהסיפור של המעצבת והבלוגרית סיון לבנה חכים התרגשתי ומצאתי בו לא מעט קוים דומים.

סטיילינג ועיצוב: לטיסיה שיינקמן צילום:מיטל קורן
ויש עוד כמה סיבות שבגללן אני מתרגשת. את הפרויקט המקסים הזה צילמה  מיטל קורן.
מיטל היא צלמת מוכשרת וחברת ילדות.
גדלנו בית מול בית, בילינו שעות על גבי שעות יחד בילדותינו (בחדרים בלתי מעוצבים בעליל...) ויש לנו המון זיכרונות מתוקים ויפים. (אם יש פה מישהו שהמשחקים "מחבואים סרדינים" "קופסא" במלעיל או "נחור וספוג" אומרים לו משהו -חייב לכתוב לי על זה ... סתם מסקרן אותי לדעת אם אנחנו המצאנו אותם או שיש באמת משחקים הזויים כאלה...)
מיטל ואני חידשנו את הקשר לפני כמה שנים אחרי תקופה ארוכה של נתק (סתם כזה של מרחק גאוגרפי ושגרה עמוסה). נפגשנו שוב בנקודה בה שתינו עשינו שינוי בחיים והגענו לעולם היצירה. מיטל הייתה הבחירה הכי טבעית עבורי לפרויקט הצילום הזה והיא שותפה מלאה בהתרגשות, בלבטים, במחשבות ובתוצאות. מעגל נוסף שנסגר.

ואני עוד מתרגשת כי אני גדלה. אני מרחיבה את היריעה ומאפשרת לכל מי שביקשה לדעת עוד קצת, להעמיק, ללמוד ולהתנסות בצורה יסודית יותר ולעצב בעצמה (ולא רק את הפריטים שברשימה...) - לעשות זאת. 

רוצה לבוא? 
כל הפרטים הטכניים נמצאים ממש כאן
מבטיחה חוויה מלמדת, חברה נעימה ותוצאות לא פחות ממרהיבות.
ניפגש?!