אני לא פמיניסטית גדולה, אם את כזאת - אולי עדיף שניפגש בפוסט הבא :) ראי הוזהרת!
אני לא פמיניסטית גדולה, לעולם לא אשרוף חזיות. אני שמחה על המתנה שקיבלתי מהטבע, יש לה השפעה על החיים שלי ואני נהנית להשתמש בה. אי אפשר בעיני להתווכח על כך שיש בינינו הבדלים ואפשר לדבר בהכללה על דברים שאנחנו יותר טובות בהם ודברים שהם יותר טובים בהם, נכון? אל תתפסו אותי בקטנה - ברור שיש יוצאים מן הכלל. תמיד יש.
אני לא פמיניסטית גדולה כי אני חושבת שלהבדלים בינינו יש השפעה על התפקוד שלנו, על התפיסה שלנו ועל היכולות שלנו. זה מתחיל בפיזי. זה אובייקטיבי. זה מדיד. אי אפשר להתעלם מזה. ממבנה הגוף, מהשדיים, מהזקן ומהעובדה שאנחנו נכנסות להריון.
מכיון שכך נראה לי לא סביר שלא להתייחס לכל אחד מהנתונים האלו בהקשר של שוק העבודה למשל. נכון, זה מקומם ומרתיח לדעת שאישה במשרה זהה לזו של גבר משתכרת פחות.
ובכל זאת -
זה הכי לא פוליטקלי קורקט לומר ואפילו לא חוקי אבל אם הייתי מנהל שמחפש עובדים, אך טבעי בעיני היה להתייחס גם למצב המשפחתי שלהם. הנתונים האלו יכולים להשפיע במידה לא מבוטלת על תפקודם כעובדים. אז יש מי שעושה את זה בגלוי ויש מי שיעשה זאת במסווה... מהניסיון שלי לא הייתה שום בעיה למעסיקים פוטנציאליים לבדוק איתי (בעדינות) איך אסתדר כאימא לתינוק בעבודה תובענית ואפילו לנסות ולהבין מה התכניות שלי בעניין הרחבת המשפחה.
אני יודעת שאסור להם, אבל מה יכולתי לעשות? לתבוע אותם?
אה, כן ...ככה בטוח הייתי מקבלת עבודה ....
יש פה בעיה.
אני חושבת שקשה לעתים להוכיח ולהילחם באפליה שקיימת ובמקום זאת הייתי חושבת על דרך לתגמל את אלו שמעסיקים נשים בכלל, נשים בהריון בפרט וגם אימהות.
אני לא פמיניסטית גדולה ולכן ממש לא נבהלתי שבאחת הפגישות הראשונות שלנו הוא אמר לי מפורשות שהוא לא שוטף רצפה ולא הולך לאסיפות הורים. היום הוא מכחיש (מזל שיש לי חברות שזוכרות...) אבל גם אז וגם היום זה כל כך בסדר בעיני. אנחנו שותפים מלאים תוך כדי שאנחנו מתחשבים בחולשות ובחוזקות, באהבות ובשנאות וגם באילוצים.
ההבדל המהותי בינינו הוא שהכל קורה קודם כל בראש שלי. לו אין מושג מתי פורים, אבל אני כבר טיפלתי בעניין התחפושות וסגרתי לו ביומן יום חופש שבו יהיה עם הילדים. לי יש כבר תפריט ליום ההולדת של הצעיר שלנו שיחול בעוד חודש והוא זה שיעשה את הקניות..., אני כבר יודעת איפה נעשה את פסח והוא רק יצטרך להודיע להורים...
ככה זה אצלנו ונראה לי שאנחנו לא היחידים.
אז אי אפשר להתעלם מההבדלים הפיזיים והתפיסתיים, אבל אפשר לגמרי לדבר על חינוך ועל השפעות חברתיות. מגיל אפס לנו קונים בובות ולהם כלי עבודה. אותנו מלבישים בשמלות ורודות ואותם בבגדי כדורגל. הילד שירצה לשים לק כמו אימא, יקבל חיוך עקום והילדה שתרצה תספורת קצוצה ורק מכנסיים תגרום לצביטה בלב. אז מה אנחנו מצפים?
כשהבכור שלי היה בן שנתיים בערך הוא קיבל במתנה מסבתא שלו עגלת בובות ורודה. הכי ורודה שאפשר. האהוב קצת הזיע. אמרתי לו שייקח נשימה עמוקה ויספור עד עשר.
הוא לא הספיק לעשות זאת והקטנצי'ק כבר הפך את העגלה על ראשה, הביא את כלי העבודה שלו והתחיל לתקן לה את הגלגלים. ולמען הסר ספק אם הוא היה בוחר לשחק בה עם בובה. זה היה בסדר בדיוק באותו אופן.
אני לא פמיניסטית גדולה ובכל זאת (וגם בגלל זאת) עשיתי ואני עושה בחיים שלי דברים שלא הרבה נשים עושות. האיזון לדעתי הוא בנקודה בה יש לנו את הידע, את הכלים ובעיקר את האמונה והביטחון שאנחנו יכולות. יכולות לעשות גם "דברים של גברים" יכולות לעשות כל מה שאנחנו רוצות. יכולות פשוט להיות - בלי שום דעות קדומות. בנקודה הזו אנחנו יכולות לבחור.
אני יודעת לנגר, לנסר, לקדוח, להבריג אבל "ממי .... תביא את הארגז ותתלה את המראה..."
לכבוד יום האישה הבינלאומי וגם ככה סתם -
מוקדש באהבה לכל הנשים באשר הן ובמיוחד לבנות המשפחה, החברות, המכרות והמלוות שלי.
כולן חזקות, נפלאות, מוכשרות ונהדרות כל אחת מהן מהווה עבורי השראה. רינת, שרון, יהודית, עינבל, סוזי, יעל, דקלה, תם, מיטל, רעות, מיכל, עדי, נעמה, רבקה, איילה, אלינור, ג'ודי, אורנה, לטיסיה וענת. תודה!
רוצה לחזק את הצד הגברי שלך? ללמוד לעבוד עם מקדחה? להבין למה מתכוון הנגר כשהוא אומר לך פורניר אלון? רוצה שגם לך יהיה ארגז כלים? אבל בו-זמנית רוצה גם ללטף בדים? לדעת לעצב ולתפור בעצמך כריות, להתרגש מסרטי בד צבעוניים? יש לי משהו במיוחד בשבילך!
כל הפרטים כאן
אני לא פמיניסטית גדולה, לעולם לא אשרוף חזיות. אני שמחה על המתנה שקיבלתי מהטבע, יש לה השפעה על החיים שלי ואני נהנית להשתמש בה. אי אפשר בעיני להתווכח על כך שיש בינינו הבדלים ואפשר לדבר בהכללה על דברים שאנחנו יותר טובות בהם ודברים שהם יותר טובים בהם, נכון? אל תתפסו אותי בקטנה - ברור שיש יוצאים מן הכלל. תמיד יש.
 |
| למה היא מתכוונת כשהיא אומרת תכלת מעושן ??? http://www.pitria.com/men-vs-women |
אני לא פמיניסטית גדולה כי אני חושבת שלהבדלים בינינו יש השפעה על התפקוד שלנו, על התפיסה שלנו ועל היכולות שלנו. זה מתחיל בפיזי. זה אובייקטיבי. זה מדיד. אי אפשר להתעלם מזה. ממבנה הגוף, מהשדיים, מהזקן ומהעובדה שאנחנו נכנסות להריון.
מכיון שכך נראה לי לא סביר שלא להתייחס לכל אחד מהנתונים האלו בהקשר של שוק העבודה למשל. נכון, זה מקומם ומרתיח לדעת שאישה במשרה זהה לזו של גבר משתכרת פחות.
ובכל זאת -
זה הכי לא פוליטקלי קורקט לומר ואפילו לא חוקי אבל אם הייתי מנהל שמחפש עובדים, אך טבעי בעיני היה להתייחס גם למצב המשפחתי שלהם. הנתונים האלו יכולים להשפיע במידה לא מבוטלת על תפקודם כעובדים. אז יש מי שעושה את זה בגלוי ויש מי שיעשה זאת במסווה... מהניסיון שלי לא הייתה שום בעיה למעסיקים פוטנציאליים לבדוק איתי (בעדינות) איך אסתדר כאימא לתינוק בעבודה תובענית ואפילו לנסות ולהבין מה התכניות שלי בעניין הרחבת המשפחה.
אני יודעת שאסור להם, אבל מה יכולתי לעשות? לתבוע אותם?
אה, כן ...ככה בטוח הייתי מקבלת עבודה ....
 |
| http://cafe.themarker.com/post/2463908/ |
אני חושבת שקשה לעתים להוכיח ולהילחם באפליה שקיימת ובמקום זאת הייתי חושבת על דרך לתגמל את אלו שמעסיקים נשים בכלל, נשים בהריון בפרט וגם אימהות.
אני לא פמיניסטית גדולה ולכן ממש לא נבהלתי שבאחת הפגישות הראשונות שלנו הוא אמר לי מפורשות שהוא לא שוטף רצפה ולא הולך לאסיפות הורים. היום הוא מכחיש (מזל שיש לי חברות שזוכרות...) אבל גם אז וגם היום זה כל כך בסדר בעיני. אנחנו שותפים מלאים תוך כדי שאנחנו מתחשבים בחולשות ובחוזקות, באהבות ובשנאות וגם באילוצים.
ההבדל המהותי בינינו הוא שהכל קורה קודם כל בראש שלי. לו אין מושג מתי פורים, אבל אני כבר טיפלתי בעניין התחפושות וסגרתי לו ביומן יום חופש שבו יהיה עם הילדים. לי יש כבר תפריט ליום ההולדת של הצעיר שלנו שיחול בעוד חודש והוא זה שיעשה את הקניות..., אני כבר יודעת איפה נעשה את פסח והוא רק יצטרך להודיע להורים...
ככה זה אצלנו ונראה לי שאנחנו לא היחידים.
כשהבכור שלי היה בן שנתיים בערך הוא קיבל במתנה מסבתא שלו עגלת בובות ורודה. הכי ורודה שאפשר. האהוב קצת הזיע. אמרתי לו שייקח נשימה עמוקה ויספור עד עשר.
הוא לא הספיק לעשות זאת והקטנצי'ק כבר הפך את העגלה על ראשה, הביא את כלי העבודה שלו והתחיל לתקן לה את הגלגלים. ולמען הסר ספק אם הוא היה בוחר לשחק בה עם בובה. זה היה בסדר בדיוק באותו אופן.
 |
http://www.pitria.com/men-vs-women
|
אני לא פמיניסטית גדולה ובכל זאת (וגם בגלל זאת) עשיתי ואני עושה בחיים שלי דברים שלא הרבה נשים עושות. האיזון לדעתי הוא בנקודה בה יש לנו את הידע, את הכלים ובעיקר את האמונה והביטחון שאנחנו יכולות. יכולות לעשות גם "דברים של גברים" יכולות לעשות כל מה שאנחנו רוצות. יכולות פשוט להיות - בלי שום דעות קדומות. בנקודה הזו אנחנו יכולות לבחור.
אני יודעת לנגר, לנסר, לקדוח, להבריג אבל "ממי .... תביא את הארגז ותתלה את המראה..."
לכבוד יום האישה הבינלאומי וגם ככה סתם -
מוקדש באהבה לכל הנשים באשר הן ובמיוחד לבנות המשפחה, החברות, המכרות והמלוות שלי.
כולן חזקות, נפלאות, מוכשרות ונהדרות כל אחת מהן מהווה עבורי השראה. רינת, שרון, יהודית, עינבל, סוזי, יעל, דקלה, תם, מיטל, רעות, מיכל, עדי, נעמה, רבקה, איילה, אלינור, ג'ודי, אורנה, לטיסיה וענת. תודה!
רוצה לחזק את הצד הגברי שלך? ללמוד לעבוד עם מקדחה? להבין למה מתכוון הנגר כשהוא אומר לך פורניר אלון? רוצה שגם לך יהיה ארגז כלים? אבל בו-זמנית רוצה גם ללטף בדים? לדעת לעצב ולתפור בעצמך כריות, להתרגש מסרטי בד צבעוניים? יש לי משהו במיוחד בשבילך!
כל הפרטים כאן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה