על פולקלור ומסתורין


מזמן לא הייתי פה. מרגישה את החוסר. תקופה עמוסה בטוב. הקיץ (האהוב עלי) עוד לפנינו אבל איכשהו מרגיש לי כאילו השנה כבר נגמרת. מישהו אמר לי פעם שהשגרה בישראל נמשכת מסוף חגי תשרי ועד אחרי פורים. זה הצחיק אותי, אבל אני מרגישה שיש בזה מן האמת. בכל שאר הזמן אנחנו חוגגים, מתכוננים לחגים או מתאוששים מהחגיגות ב"אחרי החגים". אז שנייה וחצי לפני השתלטותן של מסיבות הסיום ורגע לפני החופשה הארוכה של הקיץ, יש לי כמה ימים נטולי פסטיבלים.

ימי החול והשגרה נעימים לי. השקט במקום בו אני נמצאת משרה עלי שלווה ואני מודה על כל הטוב שמקיף אותי. שום דבר אינו מובן מאליו.



לפני כמה חודשים עברתי ניתוח. הסירו לי את האונה הימנית של בלוטת התריס מחשד לשאת פוליקולרית ובמילים פשוטות - חשד לגידול סרטני. אל דאגה, מחצית הבלוטה הוסרה והממצא היה שפיר. חזרתי לעבוד כרגיל לאחר פחות משבוע ואני מרגישה מצוין. אבל אני, כמו שאני .... מהרהרת. (האמת, די חופרת :)). חתיכת עניין לחפור בו הזמנתי לי.

אני מאמינה שמצבים רפואיים שדורשים טיפול הם איתות של הגוף. אני מאמינה בחכמה שלו, של הגוף. מאמינה שהוא יודע. מחלות ומכאובים הם בעיני קריאת מצוקה. בקשה להאט את הקצב, לקחת פחות ללב, לשנות כיוון או לשנות את התזונה. להשתחרר, להתרכך, להכניס רוח חדשה, לשנות את זרימת האנרגיה. זה התברר לי די מהר כשסבלתי מגרד בכפות בידיים וזה לגמרי שקוף לי בכל פעם שאני מרגישה את הסינוסים שלי מתמלאים או כשהגרון שלי מתחיל לכאוב. כך אני מוצאת את עצמי מנסה להבין -מה הסימן עכשיו? על מה זה יושב ואיך אני מסלקת את הדבר הזה מהחיים שלי, איך אני מחוללת ריפוי בגופי.


אתם יכולים אולי לנחש שתרופות (במובן המקובל של המילה) הן אמצעי שאני ממעטת להשתמש בו. מעדיפה תהליכים שלוקחים בחשבון את העבר, את היום יום במובן המלא של המלה ומנסים להיכנס קצת יותר לעומק ולטפל מבפנים. יכול להיות שכאן איבדתם אותי....אני יודעת, הרבה יותר קל לנו להבין את הדברים שאנחנו רואים. הוודאות בנתונים ובתכונות שניתן לתת להן שם, לכמת או להרגיש באחד החושים נוחה לנו, כנראה, הרבה יותר מהדברים הסמויים מן העין.

כשלמדתי בטכניון, במסגרת 10 נקודות הבחירה החופשית במהלך התואר, לקחתי קורס שנקרא "פולקלור ומסתורין". הייתי כנראה הסטודנטית היחידה שלקחה את הקורס הזה ברצינות ואפילו אני חייבת להודות שהיה בו משהו קצת הזוי. זה כנראה נבע מהפער העצום בין תכני הקורס והמסר שרצתה המרצה להעביר, לבין האווירה הכללית במרחב הטכניוני. כאשר ניסיתי, בכל זאת, להבין את מקור הזלזול של חברי, הבנתי שמבחינתם מה שלא נכנס לנוסחה - פשוט לא קיים. עבורם, לכל תופעה צריך להיות הסבר מדעי ואם אי אפשר להוכיח את הדברים אמפירית הם כנראה מקריים או דמיוניים.


אז לא תמיד מיצוי רגלי צפרדעים פותר לי את הבעיות (סתם, נו.... ) ובחיי שאני פוגשת מדי פעם את רופא המשפחה הנחמד שלנו, אבל אני מבינה שלמרות שהוא (וכל שאר הרופאים) באמת נורא מתאמצים, לא תמיד הם יודעים. לא את הכל אפשר להסביר במילים ויש דברים אחרים שלגמרי עובדים. מה שעוד הבנתי באותו קורס מוזר, זו העובדה שזה מתקיים כבר שנים על גבי שנים. פעם קראו לזה שדים, רוחות, דיבוקים וכישופים והיום אנחנו מדברים על מטפלים רוחניים, תקשור, אנרגיות או כוחות על טבעיים. התרגלתי כבר להרמות גבה, לניסיון בכל זאת לתת הסברים. אני לא זקוקה להם. הגוף שלי יודע. אני והוא מעריכים ומוקירים את התפתחות הטכנולוגיה, את כלי המדידה, את המדע והרפואה ואת היכולת שלה לתת מענה במצבים קיצוניים אך יחד עם זאת  אנחנו קשובים גם לקולות אחרים. ליקום, לגוף, ללב, לנשמה תקראו לזה איך שאתם רוצים.

השגרה המבורכת הזו היא זמן מצוין בעיני לעצור לכמה רגעים, לחדד את החושים, להקשיב, להרגיש ולהתייחס לכל מה שנמצא סביבנו. למוחשי וגם לרמזים. 
בריאות טובה
שגרה נעימה

שלכם,
רותם


רוצים להכניס אנרגיה של יצירה  לחיים שלכם ?
מוזמנים לקרוא על החידושים המשמחים  בקורסים שאני מציעה בסטודיו








אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה