ילדים זה שמחה

לפני שהיו לי ילדים, היו לי כל מיני מחשבות על איך זה יהיה כשיהיו לי ילדים.
"אצלי, בחיים לא יאכלו קוסקוס בתוך הבית " הכרזתי - "רק בחצר..." , "יעמדו בשלשות על כל דבר שאבקש" ו..."מה זה לא לישון בלילה...?" אצלי זה בחיים לא יקרה.
על כל זה יש לי דבר אחד להגיד היום -  פחחחחחחחחחחחחחחחחח.
יש לי שניים, שיהיו בריאים. חמסה, שום, בצל... whatever, שיהיו רק בריאים. גילעד, הבכור, יהיה בן שש בעוד כחודשיים ואלון, הצעיר, בן קצת יותר משנתיים. שניהם מלמדים אותי כל כך הרבה.
על עצמי, על החיים, על אחרים. הם הרחיבו לי מאוד את מנעד הרגשות והם ממלאים את החיים שלי בהמון שמחה, סיפוק וגם בלא מעט אתגרים.


לפני שהיו לי ילדים, עבדתי ב"עבודה רגילה" של "גדולים". ישבתי במשרד מול מחשב, חשבתי כל מיני דברים (לא ממש מחמיאים...) על כל אלו שהשתנו להן לגמרי החיים, אחרי שילדו ילדים.
לפני שהיו לי ילדים, עבדתי המון עם ילדים. הדרכתי בתנועת הנוער, הדרכתי טיולים בצבא, הדרכתי אמנות ויצירה במחנות קיץ, טיפלתי בילדים, נתתי שיעורים פרטיים לילדים. עבדתי המון עם ילדים.
ואז - נולדו לי ילדים, וזה שינה לי כל כך הרבה דברים בחיים.
את התפיסה ואת הקצב, את הרגישות, את החשיבה ואת סדרי העדיפויות. זה שינה לי גם את החלומות.

חזרתי לעולם היצירה כנראה בגלל שהרגשתי שגידול הילדים שואב ממני כל כך הרבה, שאני מתמסרת, נותנת את כל מה שיש לי. אני חייבת, אם כך, למצוא את הדבר הזה שימלא אותי מחדש. שיטעין לי את המצברים, שישמח אותי ויעשה לי רק טוב. כך אני תופסת את היצירה וכך אני רואה את כל האנשים שמגיעים אלי לסטודיו. מתמסרים לחומר, מתרככים, מחייכים. לכולם זה עושה רק טוב.

את הסטודיו פתחתי, כך כבר סיפרתי בעבר, מתוך רצון לאפשר לכמה שיותר אנשים ליהנות מחדוות היצירה, לשתף את כל מי שרוצה בכך בקסם הזה שקורה כשעובדים עם הידיים, כעושים דברים יפים לבד. הסטודיו שלי והפעילות המתקיימת בו מיועדים בעיקר למבוגרים. אני חושבת ורואה סביבי שאנחנו משקיעים המון בילדים שלנו. מטפחים תחומי עניין, תחביבים, מטפלים בלקויות או בקשיים ובאופן כללי עסוקים בלחפש עבורם חוויות ואתגרים חדשים ומקוריים.
ומה איתנו?
השגרה מנצחת, אנחנו קורסים מהעומס ופעמים רבות את עצמנו- אנחנו קצת שוכחים. (אולי זה קורה רק לי ???) אז כששואלים אותי אם אני עושה חוגים לילדים אני מסבירה שהסטודיו שלי הוא מקום למבוגרים!

ובכל זאת, בגלל האהבה הגדולה לעבודה עם ילדים ובגלל שכאימא אני יודעת להעריך ומחפשת פעילות איכותית ובעלת ערך שמותאמת לקטנים, בתקופת החופשות מבית הספר, אני משנה את הכללים ומתאימה את הסטודיו לפעילות מיוחדת לילדים!
אז מה יהיה לנו הקיץ?
סדנת נגרות מושקעת ומותאמת לילדים בת 5 ימים! הילדים יעבדו במרץ, עם הכלים של הגדולים (בהשגחה צמודה שלי כמובן) ויבנו בעצמם פריטים מקסימים ושימושיים לבית או לחדר שלהם.

הסדנה תתקיים בסטודיו שלי, במתחם השימור באילניה, בשני מחזורים, בין הימים א'-ה' בשעות 08:30 - 13:30 והיא מיועדת לילדים בוגרי הכיתות ד'- ז'.
מחזור ראשון יתקיים בין התאריכים 19/7-23/7.
מחזור שני יתקיים בין התאריכים 09/08-13/08.

עלות הסדנה 750 ש"ח כולל כל החומרים וגם ארוחת בוקר מזינה ואיכותית שנכין ונאכל יחד בכל יום.  להרשמה, מוזמנים לפנות אלי במייל kal.rotem@gmail.com ואם יש לכם שאלות מוזמנים גם להתקשר 0523217379.

אבל זה לא הכל -
בין התאריכים 26/7 -07/08 תתקיים באילניה קייטנת יצירה מהחלומות...כזו שאני בוודאי הייתי נרשמת אליה כילדה (ולא רק...). שיתוף פעולה מקסים בין יוצרים ואמנים הוליד קייטנה שכולה חופש של יצירה. הקייטנה תציע בכל יום שתי סדנאות בתחומים שונים של אמנות ויצירה ביניהם תפירה, סריגה, ציור, קרמיקה, שזירת תכשיטים, קליעה ונגרות. כל סדנה תועבר על ידי מנחה - אמן/יוצר מומחה בתחומו. הפרטים המלאים יפורסמו ממש בקרוב. שווה לעקוב

וגם -
במהלך הקיץ אציע גם סדנאות משותפות לילד ומבוגר מלווה (זה יכול להיות אבא, אמא וגם סבתא או סבא), אפרסם בהמשך תאריכים ואפשר גם לתאם בהזמנה אישית.

הארגז, מדף חדר ילדים, השידה וגם מדף הספסל מתאימים במיוחד לסדנה כזו.



ואם התעייפתם רק מהמחשבה על יולי, אוגוסט, על החום ועל כל התקופה הארוכה הזו שבה צריך לדאוג לעיסוק לילדים, לא תבואו לכמה שעות לעצמכם? לוח סדנאות (למבוגרים בלבד :) ) לחודש יוני נמצא ממש כאן .

מחכה להיפגש
שלכם,
רותם






בין חירות לעצמאות

את הסיפור המאוד כללי של חיי כבר סיפרתי. כתבתי ושיתפתי אותו ממש כאן.
לפני שנה, בימים שבין חג החירות ליום העצמאות (כמה סימבולי :) ),
אזרתי את האומץ וקיבלתי את ההחלטה שאני יוצאת לדרך.
הנה חשיפה, מבט מקרוב, על השנה המרגשת, המאתגרת, המעניינת והמשמעותית בחיי.

בחודש מרץ 2014  בני הצעיר, חגג יום הולדת שנה.
עדיין הייתי אתו בבית. כזאת אני, לא משחררת בקלות...
היה לי ברור שלמקום העבודה האחרון אני לא חוזרת.
מעבר לזה שום דבר לא היה ברור. היה רק חלום.
לעשות משהו אחר. משהו עם הידיים. להיות מוקפת בחפצים יפים. להתרגש ממה שאני עושה.
בזמן הזה ניגרתי קצת לעצמי, תפרתי קצת מתנות. ידעתי שהיצירה משמחת אותי. משמחת אנשים.




קצת לפני פסח, קיבלתי הודעה במייל הישובי. ההודעה קראה לאמנים וליוצרים במושבה להשתתף באירוע שמתוכנן לאחרי יום העצמאות. משהו בסגנון "בתים פתוחים". חשבתי שזו הזדמנות מצוינת. אצליח להכין קצת דברים, נסדר את החצר, אקיים מכירה ביתית ומשם.... עוד יש לי זמן להחליט. ניסיתי לחשוב איך בדיוק אני עושה את זה.
מי שקצת מכיר אותי, יודע. אני לא קלילה, לא ספונטנית ולא זורמת. מודה באשמה. כזאת אני. (נו, טוב לפעמים זה מפריע גם לי...) אבל אני מעדיפה את המתוכנן, המחושב, המאורגן והמוקפד. אז מכירה ביתית, ככה תוך כמה שבועות, בחצר, מבלי להחליט מי אני ומה אני, כשילדון אחד איתי בבית והשני בשבועיים וחצי של חופשת פסח. על מי אני עובדת...?
אז השתעשעתי לי עוד קצת במחשבות. אבל מהר מאוד הבנתי שאין ממש סיכוי.

חופשת פסח. ילדון אחד בעגלה והשני אוסף פחיות שזרוקות בשולי הכביש. מטיילים ברחבי המושב. איילת עוצרת לידי. אנחנו מחליפות כמה משפטים והיא מעלה את "הבתים הפתוחים".
"כן" אני אומרת לה, "ראיתי, חשבתי על זה, אין סיכוי שאספיק. לא נראה לי שאצטרף".
"לא" היא עונה לי, "זאת לא שאלה. כבר ספרנו אותך, לקחנו אותך בחשבון. את בפנים".
אני חוזרת הביתה. שיחת טלפון קצרה עם אחותי האהובה וההחלטה מתקבלת. יש תאריך יעד. יצאתי לדרך.




 קצת פחות מחודש ימים. צריך לנקות, לארגן, לסדר ולעצב את המקום שכרגע נראה כך:








צריך לאסוף פריטים שכבר יצרתי, מתנות שכבר חילקתי וגם ליצור פריטים חדשים שימלאו את החלל. צריך להחליט על שם, לעצב לוגו, לצלם את המקום ואת העבודות, להדפיס חומר שיווקי, לפתוח דף פייסבוק ...
נשמע לכם אפשרי? פחות מחודש ימים. כולם מגויסים. חמותי (היקרה) סוגרת לי מחיר טוב לשיפוץ עם הצבעים, תופרת וילונות ומתקשרת מדי פעם, סתם לשאול איך היא יכולה לעזור לקדם עניינים. אבא שלי (אין כמותו בעולם) בונה מדפים. אימא שלי (האהובה) עם הילדים. אחות אחת (סופר מוכשרת) אחראית על כל עיצוב החומר השיווקי, השנייה (שלא ברור לי איך הייתי מסתדרת בלעדיה) על ההדפסות ועל כל שאר הירקות. אחי וגיסותיי עוזרים באיסוף ובשינוע חומרי גלם.
והאהוב שלי- סוחב, מעמיס, מחבר חשמל, מים, תולה, מנקה. מאושר, מאמין בי, מפרגן. מה אגיד ומה אומר...זכיתי!


ביום שלפני כל כך התרגשתי. שלט ההכוונה לסטודיו שעיצבו והציבו מארגני האירוע לכל אחד מהמציגים גרם לי להתרגש כמעט כמו בכל אחד מהימים שילדתי את ילדיי.

המון (!) אנשים ביקרו באילניה בשבת ההיא. המון.
 השראה במושבה 2014.
אני - הייתי בעננים.



חוזרים לשגרה. אז איך ממשיכים (או בעצם מתחילים) מכאן?
רשימת מטלות שלא נגמרת, רק מתארכת. הגדרת סדרי עדיפויות, תיאום ציפיות (בעיקר עם עצמי). זה לא פשוט. אין מסגרת שעות קבועה. אין מי שאומר מה לעשות. אין קסמים או קיצורי דרך. יש בעיקר הרבה הרבה לבד. והמון שאלות, חששות, לבטים ופחדים. כל צעד הוא התנסות חדשה, כל מפגש הוא למידה. אני בעלת המניות, המשווקת, מנהלת החשבונות, אחראית הרכש והמלאי, וגם מנהלת משאבי אנוש :).
אחריות, חשיבה מקורית ויצירתיות, אורך רוח וסבלנות, התמדה נחישות ועקשנות
אבל בעיקר אמונה עמוקה ואהבה גדולה. בכל מה שעושים.
אני לא זוכרת בחיי שנה רצופה בכל כך הרבה אתגרים שמילאו אותי בכזו שמחה.
לעשות את מה שאני אוהבת. בדרך שאני בוחרת. העצמאות שלי היא החירות שלי.


בסוף השבוע האחרון של החודש (30/4-1-2/5 ) יתקיים אירוע "השראה במושבה 2015 ".
השנה יתקיים האירוע במתכונת שונה ומורחבת והוא יכלול תערוכות פתוחות, סיורים ללא תשלום ועוד מגוון רחב של אירועי תוכן וחוויה בתחומי ההיסטוריה, האמנות, הטבע והחקלאות. הכל תוצרת מקומית -  אילניה - סג'רה.
פרטים מלאים ולוחות זמנים יפורסמו ממש בקרוב.


בין אם אנחנו מכירים ובין אם לא, מזמינה כל אחד מכם באופן אישי לבוא ולבקר. מבטיחה אוירה נהדרת. פירוט פעילות הסטודיו במהלך האירוע נמצא כאן.
ניפגש!



טעם של פעם

זה אחד הטעמים שאני הכי מגעגעת אליהם
טעם של פעם, זיכרונות מתוקים, ילדות טובה.
מי מאיתנו אינו מתגעגע? לבישולים של אימא,
לסיפורים של סבתא, לריח של חפץ ישן.

מה יש בהם בזמנים ההם שגורם לנו להיות מוצפים ברגשות חיוביים על מה שחלף? מה הוא הדבר הזה שמעורר לנו את כל החושים וגורם לנו לחוש געגוע?
מהי נוסטלגיה?

לא בדקתי את ההגדרה המילונית, אבל בעיניי מדובר בתחושה קלה של צער וכאב מהולה בשמחה והודיה על מקום טוב, נעים ובטוח שאהבנו להיות בו אבל אינו עוד. הנוסטלגיה מתחברת לי למונחים של חום וקור.
הזיכרונות שלי ממלאים אותי בחום ואני חושבת שאני מנסה לחמם באמצעותם את הסביבה המעט קרירה של היום, זו שהבטון והברזל תופסים בה מקום גדול מדי לטעמי.

אני גם מתגעגעת לזה שהיה קשה להשיג אותי


לא פעם אני שומעת את הטענה שהיום כבר לא מייצרים באיכויות של פעם. אני לא בטוחה שזה לגמרי נכון. מה שאני כן בטוחה בו, זה שאנחנו מוקפים בערימות של חפצים זולים, לרב לא איכותיים והפיתוי קשה. אז קונים בזול, נשבר/ נפרם או נהרס די מהר אבל במחיר שקנינו ושנקנה חדש, אין שום טעם לתקן אז... נקנה עוד פריט. זול. וחוזר חלילה.
זה נכון לצעצועים, לבגדים, לריהוט, למכשירי חשמל.
אז מה, נקנה ביוקר? האפנה מתחלפת כל כך מהר, הילדים גדלים בקצב מסחרר, הטכנולוגיה מתפתחת בקצב שאי אפשר לתאר ואז מה..? אז אם יש לכם סבלנות לארוז ומקום לשמור, לכו על זה. הילדים שלי לובשים כמה בגדים שחמותי (היקרה, שתחיה) שלפה מהבוידעם. הם גם משחקים בלגו ובצעצועים שהיו של אבא שלהם. זה מקסים. זה ממש מתבקש אז, לשלוף את התמונות, להתרפק, לחוש געגוע לימים שהיו, לטעם של פעם, לזיכרונות המתוקים, לילדות הטובה.

תיכף פסח. אין לי ספק שיש כבר מי שהתחיל בניקיונות. יש משהו בימים האביביים האלו, שמכניס אותנו לאווירה. החלונות נפתחים לרווחה ואנחנו מתחילים לאוורר ולסדר.
אז איך אני עושה סדר?
בצורה מסודרת.
בכל מקום שאני מנקה ומסדרת, פרט לכל אותם חפצים שחוזרים למקומם, יש לי כמה ערימות.
ערימה ראשונה- "לפח". בערימה זו יש בדר"כ ניירת, אריזות קרועות או חפצים שבאמת אין שום סיכוי לעשות בהם כל שימוש.
ערימה שנייה - "להעביר הלאה". למשפחה, לגנים, לתרומה. חפצים שיש מישהו שיכול להפיק מהם תועלת ולעשות בהם שימוש כמו שהם.
ערימה שלישית ואהובה עלי במיוחד - "שימוש חוזר".



"שימוש חוזר", כפי שלימדה אותי איילת מהחווה האורגנית במרחביה, בניגוד למחזור הוא תהליך שאינו צורך אנרגיה מזהמת אך מצמצם את כמויות הצריכה והפסולת שאנחנו מייצרים. בשימוש החוזר אפשר לנצל שוב חומרים ולהחזיר אותם לתפקידם המקורי, כמו שאנחנו עושים לרוב עם שקיות ניילון, קופסאות וארגזים, אבל הקסם האמתי בעיני הוא להפוך אותם למשהו אחר. כך למשל בערימה השלישית הזו שלי, תוכלו למצוא בדים רקומים של מצעים ישנים שאני חולמת לתפור מהם כיסויים לכריות. יש שם גם כוננית ישנה שאני כבר המון זמן מתכננת להפוך למטבח משחק לילדים ויש גם כמה כיסאות שרק צריך לצבוע מחדש ולהחליף להם את הריפוד.
הערכים הסביבתיים והכלכליים של השימוש החוזר הם רק התוספת בעיני לתחושת החום הזו שחוזרת אלינו. שאני כל כך מתגעגעת אליה. שמאפשרת לנו, לאחר שהפחנו חיים חדשים בפריטים ישנים, לזכות ליהנות מהם שוב, מהטעם של פעם, מהזיכרונות המתוקים, מהילדות טובה.

לכבוד הפסח המתקרב, כדי לעזור קצת לסביבה ובעיקר כדי לאפשר לכם לתת חיים חדשים לפריטים ישנים ואהובים. אני מזמינה אתכם לסטודיו שלי, עם רהיטים ישנים שאתם רוצים לחדש, לשחזר או לעשות בהם שימוש חוזר.
כל הפרטים כאן.
נתראה. חג אביב שמח.




חופשת פסח בפתח

מאז שאני אימא אני טוענת שלוח החופשות של הילדים לא קשור לפעילות שאר המשק ...
חודש תשרי כמעט במלואו, שבוע בחנוכה, עוד כמה ימים בפורים, שבועיים וחצי בפסח, ל"ג בעומר
ומה נסגר עם כל האיסרו חג האלה??? והקיץ....אוי הקיץ. (נו, טוב... דיה לצרה בשעתה). אז בכל החופשות האלו מתחילים לג'נגל. לגייס את הסבתות (תודה סבתות!) ולחלק את ימי החופשה בינינו, ואז עוד קצת סבתות ויום אחד גוררים אותם איתנו למשרד... ואיכשהו מצליחים להעביר באווירה חגיגית (פחות או יותר) את כל ימי החגים והחופשות שאם לומר את האמת, קצת נכפים עלינו.
אחת הסיבות שבגללה בחרתי בעיסוק שלי היום, היא הרצון להיות גמישה יותר בכל מה שקשור לזמן עם הילדים. אני אוהבת ונהנית להיות אימא פעילה, להצטרף לטיול עם הגן, להתנדב בוועד ההורים. אני יודעת שאלו חוויות שיתאפשרו לי רק עוד קצת, אז אני סוחטת את רגעי האושר הקטנים ויודעת שכשיגידו לי "אמא את חופרת" זה כבר פחות יתאים... הידיעה שיש לילדים שלי די הרבה זמן אימא, מאפשרת לי לעסוק בכל השאר כמעט ללא ייסורי מצפון. הפסח הזה לוח החופשה שלי כבר מאורגן (תודה שוב סבתות!) וזה מפנה אותי להציע לילדים שלכם סדנת נגרות ויצירה איכותית ומושקעת בת חמישה (!) ימים. השקעתי זמן רב בתכנון ובבניית הסדנה ואני יכולה להבטיח לכם סדנה חווייתית מותאמת לילדים שתכלול את כל מה שחשוב לנו כהורים.
אז הנה כל הפרטים:
הילדים ינסרו לבדם ינשוף ויהפכו אותו לשעון 






מתי ? בין התאריכים 29.3-2.4.15 ימים א'-ה' בין השעות 08:00 - 13:00
איפה ?  בסטודיו שלי, במתחם השימור של המושבה אילניה.
למי? הסדנה מיועדת לילדים בכיתות ג'-ז'.
מה עושים? בכל יום יצרו הילדים פריט שימושי ומעוצב. חלק מהם אני חושפת פה ויהיו עוד הפתעות כולל אפשרויות בחירה.

ויבנו בעצמם את מגש הניירת הזה


וגם מתלה לבגדים או לתיקים




כמה? 700 ש"ח לחמישה ימים למשתתף כולל כל החומרים. בכל יום יחזרו הילדים הביתה עם מוצר מקסים. המחיר כולל גם ארוחת בוקר איכותית. אפשר להצטרף גם לימים בודדים, על בסיס מקום פנוי, בעלות של 150 ש"ח ליום.





ואפילו יבנו בעצמם את השרפרף הזה!





כמו שאתם יודעים, אצלי בסטודיו גם הילדים עובדים עם הכלים של הגדולים. מנסרים, קודחים, מבריגים ומרכיבים לגמרי בעצמם. על מנת שאהיה בתשומת לב לכל אחד ואחד מהם, מספר המקומות בסדנה מוגבל ויש מקום לקבוצה קטנה מאוד של ילדים. אני מבטיחה לשמור על כל אחד מהם כאילו היו ילדיי הפרטיים.
אני משוכנעת שהסדנה תהיה חוויה מיוחדת ומעצימה לכל ילד שישתתף בה ושהיא תאפשר לכם להיות שקטים לגמרי בשבוע שלפני החג. את ימי חול המועד כבר תבלו יחד....
הרשמה ופרטים נוספים בטלפון 052-3217379 או במייל kal.rotem@gmail.com
שיהיה חג שמייח!



קשר משפחתי

"לא בחרתי לבא לעולם
לא בחרתי בשמי הפרטי
לא בחרתי ממש כמו כולם
באבי, אימי, במשפחתי... "  (אהוד מנור)


נכון, אני יודעת שיש כאלה שיתווכחו איתי על השורה האחרונה במילות השיר, אבל בואו נניח לרגע שאנחנו מסכימים עליה וש"משפחה לא בוחרים" ואז נניח שבכל זאת הייתה ניתנת לנו האפשרות לבחור. לא יודעת מה אתכם, אבל אני, בלי שום צל של ספק, הייתי בוחרת באותה משפחה בדיוק. במשפחה שלי. בני המשפחה שלי כולם - הרחוקים ובעיקר אלו הקרובים, משמעותיים מאוד עבורי ואני מודה ושמחה על הנוכחות של כל אחד ואחת מהם בחיי. אם אתם קצת מכירים אותי וגם אם לא, יכולתם למצוא אותם פה ושם, בין השורות, בסיפורים ובתמונות שלי. לרגל יום המשפחה שיצוין החודש הם פה איתי היום. 



"זה התחיל בשני הורים עליזים וצעירים..."  
אז יש לי זוג הורים שהעניקו לי ערימות של בטחון, אמונה בעצמי ואהבה ללא כל תנאי. אני עושה כל מה שאני יכולה ע"מ לגדל כך גם את ילדיי ורוצה לתת להם את ההרגשה שהם הכי הכי הכי - בדיוק כפי שגורמים לי להרגיש הוריי. אני עצמי מן סוג של סנדביץ', יש לי אחות צעירה (שהיא בעצם הכישרון הגדול של המשפחה) ושני אחים גדולים -  אח ואחות, מוכשרים, חכמים, מצליחים ומוערכים כל אחד בתחומו ואני יודעת שכל אחד מהם יעשה הכל, אבל הכל כדי לעזור לי בכל רגע נתון בכל מה שאבקש. זה ממש נעים לחיות בהרגשה המחבקת הזו שמישהו מהם תמיד יהיה בסביבה בשבילי. יעזור, יכוון, יענה על שאלות. יחייך אלי. השמות של כולנו אגב, כולל ההורים, מתחילים כולם באות ר'. סתם שתדעו...



במעגלי המשפחה המורחבים יש עוד לא מעט אנשים שמלווים אותי, לעתים גלויים לעתים סמויים, פעמים רבות מפתיעים. הם מפרגנים, עושים שליחויות מארצות מעבר לים, עוזרים עם הילדים וגם שולחים מרק שעועית סמיך וחם. הם מקשיבים, נותנים עצה או סתם מתקשרים לקשקש. הם אולי לא יודעים אבל כל זה עבורי חשוב ומרגש. 

בגלל המקום החשוב הזה של המשפחה בחיים שלי, אני שמחה בכל פעם מחדש לארח משפחות בסטודיו. הלב שלי מיד מתרחב. זה מקסים לראות את כולם שותפים. הבכורה עוזרת לצעיר, האמצעי לא בתחרות עם אף אחד וההורים מצליחים להיות עם כולם יחד וגם עם כל אחד קצת לבד. 


כל כך נהניתי, למשל, לארח את המשפחה של אבישג.
המשפחה כולה התכנסה לציין את יום הולדתה ולבנות עבורה יחד שידה מקסימה. 


או את המשפחה של יעל ואהרון שהגיעו ליום בילוי משפחתי בחופשת חנוכה וכבר הודיעו שירצו לבוא גם בפסח... גם ההורים היו כאן, הם פשוט מתמוגגים מנחת מחוץ לתמונה.



גם המשפחה של תובל ציינה בסטודיו את יום הולדתו בסדנה משפחתית
הנה הם כאן, עייפים אך מרוצים מהתוצרים המקסימים



בל' בשבט יחול יום המשפחה. מזמינה אתכם להגיע עם כל המשפחה לציין את היום הזה או כל מאורע משפחתי משמח אחר. מבטיחה שזו תהיה חוויה שלא תשכחו.


רק מה שאת אוהבת

שנת 2015 התחילה.
האמת היא שראש השנה שחל בא' תשרי עושה לי את זה יותר, אבל אלבומי סוף השנה שהציפו את פייסבוק עוררו גם אצלי רצון להסתכל אחורה, להתבונן בתמונות וברגעים שהיו לי, לסכם את השנה שחלפה. זה נעים להסתכל על מה שהיה. על מה שהשגנו, על כמה גדלנו, על איפה היינו, על כל מה שעשינו ועל כמה צעירים ויפים היינו אבל בעצם באופן אישי, יותר מלהסתכל אחורה אני מעדיפה להסתכל קדימה.
לתכנן, לחלום, לדמיין ולחשוב כמה טוב הולכת להביא אתה השנה החדשה.
http://www.mikayogawear.com/blog/monday-quote/

אני משתתפת בשבועות האחרונים בסדנה להתפתחות אישית. קיבלנו משימה - לעשות רשימה של דברים שעושים לנו טוב. דברים שכשאנחנו עושים אותם, עושים לנו את האיכות של היום.
אז רשימה הכנתי, זה היה החלק הקל. יש ברשימה שלי דברים קטנים כמו לקרוא ספר, לעבוד בגינה, לבלות במחיצתה של אחותי, לטייל בטבע וגם לטפח את הציפורניים ..  :)
אז מה החלק הקשה אתם שואלים? הקשה יותר הוא להשלים את המשימה ולעשות בכל שבוע שני דברים מהרשימה!
קשה? מה קשה?  זה הרי דברים שעושים לי טוב, אז איך זה יכול להיות שקשה לי לעשות אותם?
למה בכלל קשה לנו לעשות דברים שאנחנו אוהבים?



http://perunoto.com/thank-you-for-2014/
כל כך הרבה אנשים שנכנסים אלי לסטודיו,או סתם כאלו ששומעים מה אני עושה, משתאים ואומרים...
"ואוו, הגשמת את החלום של כולנו" או "יום אחד....יום אחד גם אני אתפנה לעשות את כל הדברים האלה שאני אוהב/ת"
משפטים כאלו משמחים אותי ומעציבים אותי גם יחד. אני שמחה על המקום שלי אבל עצובה נוכח כל כך הרבה אנשים שלא באמת עושים מה שהם אוהבים.
אז למה באמת קשה לנו לעשות את מה שאנחנו אוהבים?
נכון, אם זה כרוך בשינוי קיצוני זה באמת לא פשוט. אז השנה אני בוחרת להתמקד בדברים הקטנים. לא חייבים להפוך את החיים כדי לעשות מה שאוהבים, לכן אני מבטיחה לעצמי לעשות קצת יותר מכל מה שאני אוהבת. פעמיים בשבוע, דברים קטנים, כאלו שלא דורשים משאבים מיוחדים. ומדי פעם באירועים מיוחדים שסימנתי לעצמי מראש ביומן, גם משהו שדורש ממני לקחת פסק זמן.
אין לי ספק שזה יעשה את השנה שלי לטובה יותר!



מזמינה אתכם לעשות השנה קצת יותר מכל מה שעושה לכם טוב.

ואם מה שעושה לכם טוב זה ליצור.
אז... אולי ניפגש השנה ?
http://kal-rotem.blogspot.co.il/p/blog-page_13.html


http://www.todayilovethis.blogspot.se/2012/05/stilleben.html





והנה וידוי...
נכון, אני מעדיפה להסתכל קדימה, אבל ...יש לי מן תחביב מגונה שכזה, לצפות בסרט החתונה שלנו יחד עם בני הבכור. הוא נרגש מהמעמד, עדיין קצת מתקשה להבין איך זה שלא הזמנו אותו ואני מנגבת את הדמעות, נרגשת כל פעם מחדש מהבחירה הכי מוצלחת שעשיתי בחיים שלי. בחתונה שרו לי האחים שלי את השיר הזה שאני כל כך אוהבת.
לפני כשבועיים כשצפינו (שוב) בסרט, בזמן שהפוסט הזה מתגלגל לי בראש בשם אחר,
היה לי ברור שאני משנה, הייתי חייבת...
מה שאת אוהבת





איך שיר נולד

שאלתי את עצמי לאחרונה, איך מתחיל תהליך היצירה של פריט חדש בסטודיו. בדקתי וגיליתי שחלק גדול מהפריטים נוצרו כמתנות לאנשים שאני אוהבת במיוחד. אין בעולם כמו לתת במתנה משהו שיצרת בעצמך. זה מרגש, זה הכי אמיתי שיש,
או כמו שאימא שלי אומרת "את הנשמה שלי שמתי בקוסקוס הזה..."




כאשר מכוונים את היצירה למישהו שאוהבים, 
התהליך כולו מקבל משמעות אחרת וההנאה כפולה ומכופלת. 



כך למשל, יצרתי את יחידת המדפים המעוצבת במתנה לאחותי הקטנה. היא זו שאחראית על הגרפיקה המקסימה והכל כך מדויקת של הסטודיו. אני חלמתי והיא ביצעה. אז רציתי להודות לה בצורה מיוחדת ומכל הלב. 
היא אמרה משהו על מדף למטבח ואני הסתכלתי וחשבתי ותכננתי והיא נולדה. יפה כל כך ומתאימה בדיוק בסגנון בצורה (ובמידות :))
למטבח שלה. 
החודש התרגשתי במיוחד כשהגיעה לסטודיו אשה נעימה, בנתה יחידת מדפים מעוצבת שכזו וסיפרה שזוהי מתנה לביתה. 










את הסיפור על תיק "עלמה" אתם כבר מכירים. תפרתי אותו לאחיינית המקסימה שלי  לכבוד יום הולדתה התשיעי.

 ומאז תפרתי אותו בעוד כל מיני בדים וצבעים וכמובן גם אחד לעצמי (גם לי מגיעה מתנה, לא?)





באוגוסט (לא זה האחרון) נולדו לו שני אחיינים בהפרש של כמה ימים. 
השמחה הייתה גדולה והייתי מאושרת. 




אחותי וגיסתי האהובות זכו כל אחת מהן בשמיכת תינוק קיצית ונרתיק טיטולים שימושי.

הנרתיק והשמיכה הפכו בקרב המעגלים הקרובים אלי למתנה האולטימטיבית ליולדת .

השמיכה נתפרה גם בגרסה חורפית עבה ומחממת ובאינספור בדים דוגמאות.
הגרסה החורפית

האתגר האישי שלי - צבעים שמחים ומלאי חיים גם לבנים!





והנה המתנה האחרונה שהופכת גם היא בקרוב לסדנה.
עגלת קוביות מקסימה שנבנתה באהבה רבה לאריאל,
האחיין המתוק שלי ליום הולדתו הראשון.



מאחלת לעצמי "ללדת" עוד שירים רבים וליצור עוד המון מתנות לאנשים אהובים.